נסיך האופל שלי – פרק 24

הדבר האחרון שאני זוכרת שלקחתי את כריסטופר לרחבת הריקודים בארמון של הברון
לורדסון, לאחר מכן אני לא זוכרת דבר , אפילו לא את החושך בעיניי , וגם לא את האור .
כשהתעוררתי הייתי במקום לא מוכר , ידעתי שהתנוחה שאני נמצאת בה ברגעים האלו
זאת לא תנוחה של סימן טוב . ידיי היו קשורות במעלה גופו לקורה מעל ראשי , רגלי היו קשורות מטה ולמזלי יחד עם נעלי העקב הגבוהות הצלחתי לעמוד על הרצפה , ככה לא הייתי מצליחה להרגיש את גופי לאחר מספר דקות .
מצמצתי בעיניי בשביל להתעורר ולבלוע בעיניי את המקום בו אני נמצאת , הוא היה רחב ,
אפל ומצמרר . כנראה מתחת לפני האדמה , בצד שמאל ממני היו גרם מדרגות שמוביל
אל הקומה העליונה . הגרם המדרגות היה חורק ויבש , עשוי עץ , ובכול פעם שמישהו עלה
וירד העץ חרק תחת רגליו כך שהבנתי שיש יותר מכמה אנשים שהביאו אותי למקום הזה .
העברתי את עיניי לאורך החדר , מולי עמד כיסא עץ עם רצועות עור חומות ומאחוריו
שולחן עם סכינים וסרטוטים , עדיין לבשתי את שמלת הערב שאיזבלה הביאה לי ואפשר לומר
שהיא לא הייתה בשלמותה , לפחות הפעם החלק של החזה לא היה חשוף כמו החלק של הבטן .
לקחתי נשימה עמוקה בשביל לא להילחץ בהתחלה , אם כבר חטפו אותי ועומדים לענות אותי
אני צריכה לדעת מי עושה את זה ולמה הם עושים את זה .
אני מהמרת על הפנטרישה , כמו ששלשום גרמו לי לפציעות בכול הגוף , עצמות שבורות וראש
של ערפד נתלש משאר גופו על ידי כריסטופר . הייתי רוצה לדעת מה הוא עושה עכשיו , אם
הוא מחפש אותי או מעולף בפונה מסוימת . אבל הכי מכול רציתי לדעת אם אני ימות במקום
הזה או שאני באמת הצליח לצאת מכאן בחיים .
בעולם שלי כשהייתי רואה סרטים תמיד הדמויות הראשיות היו נכנסות לפאניקה כאשר היו חוטפים אותם וזאת הטעות הגדולה , להיכנס לפאניקה לכן צריך רק לנשום עמוק ולגלות עם
מה קשרו אותי לקורה .
העפתי את מבטי לכיוון הקורה וראיתי שכפות ידיי קשורות בעזרת שרשראות ברזל שאין מצב בחיים עם כוח בני האנוש שלי לצאת מהשרשראות האלו בלי להיפצע או בכלל לצאת מהם חיה.
שמעתי את גרם המדרגות החורק מצד גופי , הרמתי את עיניי לכיוון החלל הרחב וראיתי
מישהו נעמד מולי , גבר צעיר בשנות העשרים ושש לחיו . הוא היה דומה לגבר שהתקיף אותי לפני יומיים , בלונדיני עם אישונים אדומים אבל הוא היה קצת יותר מבוגר ממנו עם זיפים בלונדינים שכמעט ולא רואים לעין אבל בכול זאת הצלחתי לראות . הוא לבש מכנסי ג'ינס
שחורים עם קרעים , גופיה שחורה וזרועו השמאלית היה חבושה בתחבושת לבנה נקייה .
"המלכה קרולינה , אני שמח שהתעוררת." לא בדיוק ידעתי מה לענות לו , אני אפילו לא יודעת
את הסיבה שלה הם חטפו אותי , זה לא שאי יכולה לעשות מאומה בכול העיר , סך הכול בת אנוש.
"בוקר טוב גם לך , מי שלא תהיה ." זקפתי את גבי במעלה הקורה , נתפסו לי כול הכתפיים האחוריות וזה לא היה נוח במיוחד .
"את יודעת למה את נמצאת פה?" ברור , כול יום חוטפים אותי ומחזיקים אותי במרתף חשוך.
"אם החטוף היה יודע תסיבה שחטפו אותו הוא לא היה בדיוק חטוף , אתה לא חושב ככה?" שאלתי בלגלוג , ידעתי שאני נכנסת למצב מסוכן אבל השאלות המפגרות שהוא שואל אותי מתחילות לעצבן אותי .
"אם כך בואי אני יסביר לך , אם את רוצה לצאת מכאן חיה תצטרכי לענות על השאלות שלי."
"אם אתה רוצה שאני יענה על השאלות שלך רק תאמר לי אם הפנטרישה קשורה לזה." אמרתי בעודי מסתכלת אל תוך עיניו .
הוא התקרב אלי בחזות מאיימת , חושב ומופתע מהיכולת השליטה העצמית שלי .
"אין לי אפשרות לענות לזה." אם לא הייתי מסוממת מידי מהתרופה שהוא נתן לי , זאת שכנראה הרדימה אותי והשאירה לי את הטעם הדוחה הזה בפה הייתי יכולה לעשות לו פרצוף שיראה לו עד כמה אני מאמינה לו .
ואז חשבתי על תוכנית " לפני יומיים הותקפתי בידי ערפד עם שליטה בכוחות האדמה , הוא היה דומה לך , האח הצעיר שלך לא ככה ? הוא אמר לי , דקה לפני ששבר את כול עצמותיי
שהבוסים שלו בפנטרישה יהיו שמחים לקבל אותי על מגש כסף ." אמרתי בפשטות , מנסה לשמור על קשר עין ולא להראות שקרנית .
"זאת נקמה על המוות של אחיך או הוצאה להורג של הפנטרישה?" הגבר שתק , לא הוציא
מילה מפיו . הדבר הראשון בלצאת חיה מהמקום הוא להיות בשליטה ולא לתת לו הרגשה
שאני שולטת בו אלא שהוא נמצא בשליטה אבל בכול זאת לקבל תשובות שמגיעות לי.
"אם זה היה הוצאה להורג או נקמה לא היית יכולה לדבר , היית כבר מתה , אבל בגלל שאת
נכס יקר בשבילנו את חיה." על פניי היה מבט מבולבל , אני נכס יקר ?
"רק בגלל שאני המלכה לא אומר שאני נכס יקר." נו באמת , למה עולם הערפדים לא יכול להיות הגיוני כמו עולם בני האנוש , אם הם היו בני האנוש עוד הייתי יכולה לנסות להבין את הצעדים שלהם.
"להיות מלכה זהו לא נכס יקר," הוא אמר והתיישב בכיסא עם רצועות העור " להיות האישה
של כריסטופר סילביה זה הנכס הגדול ביותר." זה בלבל אותי לגמרה , מה ההבדל ?
"קיים הסבר הגיוני לכול מה שאתה אומר ? זה אותו הדבר , להיות אשתו ולהיות מלכתו ."
"בשביל להחליש את הממלכה צריך להחליש את הליבה, הליבה של הממלכה זה ליבו של כריסטופר , ברגע שהוא יחלש וישבר הממלכה תקרוס." איבדת אותי .
"ואיך אני קשורה לעניין?" החוטף שלי פער את עיניו בתדהמה .
"אולי את מלכה יפיפייה ואהובה על כולם , אבל יחסית את מפגרת ." תודה על המחמאה?
"תודה , תסביר ," אמרתי בכעס .
"אם אהבתו הגדולה של כריסטופר תעלם או תמות , הוא יחלש והממלכה תקרוס." איזה שטויות הוא מדבר , אני לא מאמינה שהוא באמת מאמין שאני אהבתו הגדולה של כריסטופר , דפוק .
"בולשיט , יש שתי נשים בממלכה שהן האהבות הגדולות של כריסטופר , זה לא יעזור לך שחטפת אותי . מצטער לאכזב אותך , אבל אני וכריסטופר לא התחתנו מתוך אהבה אלא מתוך בחירה." אמרתי בחיוך זדוני על פניו אבל במקום לראות אותו מופתע ראיתי אותו מחייך חיוך ערמומי של שועל , וזה מה שגרם לליבי ליפול .
"את כנראה גם עיוורת , את חושבת שהיינו מסתכנים בלחטוף אותך אצל הברון לאנדרסון שכריסטופר צמוד אליך כמו דבק ואלפי שומרים מסביב אם לא הייתי הנכס היקר , מצטער לאכזב אותך אבל אני לא עד כדי כך טיפש כמו שאת חושבת." לקקתי את שפתיי בדאגה , מה קורה עכשיו , מה הוא מנסה לומר לי אני לא מבינה .
"אתה מנסה לומר לי , לא ," מצמצתי בעיניי " רק לא זה , אתה אומר לי שכריסטופר -"
"אהובה אולי לא ידעת , אבל כריסטופר סילביה הכן מאוהב בקרולינה לבינסקי או יותר נכון קרולינה סילביה ." נשמתי נעתקה מגופי .