נסיך האופל שלי – פרק 22

איזבלה לקחה אספה את השיער ונפחה אותו למעלה , את שיער השיער היא סילסלה
לביביליס ואספה אותו לקוקו מאחורה .אווה שהייתה אחראית על האיפור שלי עשתה לי
איילנר ארוך והדגישה אותו כדי שידגיש את צבע העיניים הכחולות שלי , בעזרת מסקרה
היא עיגלה את ריסיי והפכה אותם לאורכים כאילו הן היו מודבקות . והדבר האחרון היה
האודם האדום שהיא שמה על שפתיי .
"מושלם את לא חושבת?"שאלה איזבלה , פקחתי את עיניי והסתכלתי על התוצאה הסופית .
" עבודה טובה איזבלה." אמרה אווה והתיישבה על המיטה שלי , נעמדתי מול המראה והסתכלתי על הנעליים הורודות שהסתלסלו מעלה בעזרת חוטי בד והעקב היה מספיק גבוה בשבילי .
"זה מפחיד , אני נראת כמו ברבי." תפחתי על הלחיים שלי , הן הפכו אותי למשהו שלעולם
לא הייתי , הן סירקו אותי ואיפרו אותי לבובה מושלמת . עכשיו השמלה לא הייתה היחידה
שהייתי מספיק בובתית בשבילי , אלא כול התדמית .
"את כול כך קלה לעבודה , נהנתי מאוד ."צהלה איזבלה בשמחה , התקדמתי בצעדים איטיים
אל עבר הארון ופתחתי אותו .
" עכשיו תצטרכו לעשות את זה שוב אחת לשניה , אתן באות איתי!" צחקתי והוצאתי שתי שמלות לעבר אווה ואיזבל .
"איזה שמלות מושלמות ,לעולם לא ראיתי כאלה שמלות." הן החזיקו אותן ורצו כדי להחליף אותן , השמחה ושמחת החיים ששררה בליבי גברה על כול ההרגשת הבחילה שהרגשתי בגופי . כבר לא רציתי להקיא , והחולשה ברגליים נפסקה . ברגע שהן יצאו מהמקלחת ידעתי שבחרתי בשבילן את השמלה הנכונה , לאווה בחרתי שמלת סטרפלס מיני אדומה מנומרת עם פפיון שחור מתחת לחזה , הוא הבליט את השיער השחור שלה וגרם לה להראות סקסית ומושכת באותו הזמן , עיניה נצצו לעברי בשמחה רבה . לעומתה איזבלה לבשה שמלת מיני שחורה עם שרוול אחד אחרוך חשוף עם צורות של נשיקות תפורות מסביב לבד השחור , ובמותניים היה את אותו בד שקוף שהיה בשרוול אבל הוא לא הראה הכול , השמלה הבליטה את שיערה הבלונדיני ועיניה הירוקות .
" את לא חושבת שמשהו חסר?" שאלה אווה לבסוף שעמדו לצאת מהחדר אחרי שעה של התארגנות של השתיים , הן הסתכלו עלי והלכו להביא משהו מהשקית . איזבלה הצביעה עלי להרכין את ראשי למטה והרגשתי משהו סוגר על השיער שלי , זרקתי מבט אל המראה וראיתי שהן חיברו לי סיכת צלב לצד האוזן .
"סיכה?" שאלתי מופתעת , הן משכו בכתפיהן ואמרו שאני לא צריכה להתערב עם היצירת אומנות שלהן , הרמתי את הידיים בהתייאשות ונתתי להן להמשיך . לקחתי מעיל עור שכיסה את כול השמלה וסוף , סוף יצאנו מהחדר .

****
" את נראת נפלא אהובתי." כריסטופר חיכה ליד הכניסה לארמון , שיערו היה מסודר וקצוץ למעלה , קצוות שיער נפלו על עיניו הירוקות והוא הושיט את ידו לעברי , לקחתי אותה והוא נישק אותי בדיוק באמצע .
"אני גם מרגישה נפלא , תודה על הכול." חייכתי לעברו .
כריסטופר הנהן "תודה בנות ,קרולינה נראת כמו מלכה אמיתית , לא יכולתי לבקש מישהי
יותר יפה ממנה ." הסטתי את מבטי כדי שלא יסתכל עלי , הרגשתי את החום עולה בלחיי והגוף שלי לוהט רק כשאני עומדת לצידו .
"שקר." פלטתי כשהנחתי את כף ידי על פי , כשכריסטופר התקרב אלי ורכן אל האוזן שלי ליבי החסיר פעימה ואז שמעתי אותו לוחש , ניסיתי להקל את מה שהוא לחש אבל זה ניגן לי בראש כמו דיסק שבור , חוזר על עצמו פעם אחרי פעם ולא נפסק .
"אני לעולם לא משקר כשזה נוגע לך."

****

זה היה ארמון מדהים , הוא האיר את כול החשכה מסביב , אלפי מכוניות עמדו מול שערי הכניסה ומצדיהם . ערפדים ובני אנוש בעלי חליפות ושמלות יקרות נראות יוצאים מן הג'יפים השחורים ומתקדמים אל עבר הכניסה לארמון . היה אפשר לשמוע את המוזיקה מקילומטרים , הרוח רק הגבירה אותו עוד יותר בכול צעד , העצים אפילו רקדו לאור הירח יחד עם המוזיקה והיה קשה מאוד להתעלם מכול המאומה שהייתה מסביב .
זה כול כך שונה מהמסיבות בעולם של בני האנוש , המסיבות של עולם הערפדים הרבה יותר ממה שיכולתי לצפות , אין אפשרות לתאר אותם .
" המלך כריסטופר , המלכה קרולינה ." שני השומרים שהיו לצידי הדלתות הרחבות קדו קידה ופתחו את הדלתות , נכנסתי יחד עם כולם .
ברגע שנכנסנו כול העיניים היו מופנות אלינו וכולם התחילו למחוא כפיים , איזבלה ואווה נכנסו עם עיניי דגים לעבר הרחבה , עוד שניה והן יוצאו מהמקום שלהן על הפנים והתגלגלו על הרצפה , כן מחזה מגעיל אבל בכול זאת מטאפורה מצוינת לפרצוף שלהן ברגע זה .
"זה מדהים." הן אמרו ביחד ואני רק הסכמתי איתן , אחד הערפדים התקרב לעברינו , הוא היה לבוש במדי משרתים , שיערו היה אסוף בצבע שטני . שמתי לב שהוא קורץ לעבר איזבלה שהביטה בו במבט מושך .
"אפשר לקחת את המעילים שלכן , מלכתי?" הוא שאל אותן ולבסוף סובב את מבטו לעברי , חייכתי לעברי אבל הדבר הראשון שעלה בראשי היה עד כמה שהוא חתיך . האחיזה של כריסטופר בידי התחזקה עם המחשבה , שכחתי לגמרה שהוא יכול לקרוא מחשבות .
הורדתי את המעיל והגשתי לו , למזלי הרב הוא לא הפסיק לבהות באיזבלה ככה שהוא לא שם לב לשמלה שלי אבל ברגע שכריסטופר הסתובב כדי להסתכל על מה לבשתי הוא נעמד לפני ורכן לעברי , מסתיר אותי משאר האנשים .
" או לא , בשום פנים ואופן את לא נכנסת בשמלה הזאת . בשם אלה רוז ,כולם מסתכלים עליך!" לא חשבתי שהוא ככה יגזים , טוב האמת שזה מה שחשבתי , אבל אז הבנתי שזאת רק ההתחלה .
"תירגע כריסטופר ." אמרתי .
שמעתי מאחורי גופו של כריסטופר קול של גיחוך , הוא הסתובב לאחור וערפד בסביבות גיל השלושים שלו עמד מאחור , מביט בי .
"שלום המלך כריסטופר , המלכה קרולינה ," הוא פנה בהתחלה לכריסטופר ולאחר מכן לעברי , בעודו לוקח את ידי "את נראת נפלא היום , ממש מסמר הערב ." חייכתי לעברו .
"תודה , אתה הברון לורדסון ?" שאלתי עם ניפנוף בריסים , שחררתי את כף ידי השניה מכף ידו של כריסטיאן והנחתי אותה על מותני , נעמדת ישר מול הברון .
" כן , אני מוכרח לומר שלא חשבתי שכריסטופר יגיע . הוא לא אדם של מסיבות . לכן הפנתי את המכתב אליך קרולינה ." נופפתי בידי כדי שלא יווצר רושם שאני מרגישה רע עם זה .
"איפה אישתך , הברונית?" שאלתי בסקרנות , הברון לורדסון קירב את כף ידי לעבר פיו ונישק אותי , מביט מבעד לכף ידי בעיניי .
" אני רווק , לגמרה רווק ." הבנתי את הרמז שהוא ניסה להעביר , כריסטופר חטף את ידי מכף ידו וקרב אותה אל פיו . מביט בו במבט זוהם , אני מצחקקת בשביל להבריח מעצמי את הבושה והמבוכה שעלתה בפני , הוא עומד להתפוצץ ולא סתם הוא רב עכשיו עם הברון לורדסון . כנראה שהוא לא היה צריך להגניב את הרמז הזה אל השיחה .
הברון לורדסון התעלם מהמבט שכריסטופר הגניב אליו "קרולינה האם תעלי לנאום?" אתה בטח לא רציני , אבל בתור המלכה לא יכולתי לסרב .
"כמובן הברון ."
כריסטופר תפס בידי והזיז את הברון מעיניו , פונה אל שאר האנשים שעמדו ובהו בנו . הרגשתי מבוכה רוקדת מסביבי בזמן שעמדתי לצידו של כריסטופר שרתח מזעם .
"אני מצטער שרק הגענו אבל אני ואשתו צריכים לדון על מספר דברים , תשמחו , תרקדו ואנחנו כבר נבוא בשביל לפתוח את ערב העיר החדש . תודה לכם." ולאחר דקה כבר נעלמו
מן המבואה .
נכנסו לחדר האמבטיה שהיה לצד המבואה , כריסטופר הושיב אותי על הכיור ונעמד מולי , רגלי הרגישה בין רגליי וידיו היו על המותניים שלי .
"למען השם מה את לובשת , אמרתי לך שאני לא רוצה שאף אחד יסתכל עליך , אף אחד חוץ ממני!" הוא לחש לעברי והעביר את ידו בין המחשוף של הצורות X שהיו לאורך הגוף , האצבעות שלו העבירו בי צמרמורת .
"כריסטופר אני חושבת שסיכמנו שאתה לא מכתיב לי דבר , סיכמנו שאני לובשת מה שאני רוצה." אצבעותיו תפסו במותניי וקרבו אותי אליו . הוא הרכין את ראשו והניח אותו לצד הצוואר שלי , שואף את רחי .
"אבל לא עד כדי כך אהובתי , את שלי ואין לאף אחד את הזכות להסתכל עליך ." עצמתי את עיניי .
"כריסטופר אולי אני אשתך אבל אני לא שייכת לך , דיברנו על זה כמה פעמים עוד נצטרך לריב בקשר לכול זה? אני ואתה , זה לא מה שיקרה לא עכשיו ולא בעתיד." נשכתי את שפתיי והבטתי בו , המבט המופתע שהיה על פניו גרם לי להתחרט על המילים שאמרתי . בפתאומיות הרגשתי את לשנו עוברת במעלה צווארי וגורם לדופק הראשי שלי לפעום , מה שלא הרגשתי לעולם זה את הדופק בצוואר פועם .
"אני רוצה אותך , ואת יודעת את זה , אז תפסיקי בבקשה לפלרטט ולחשוב על גברים אחרים שאת נמצאת בקרבתי . עוד פעם אחת ואני באמת לא הצליח לשלוט בעצמי." לקחתי נשימה כבדה כדי לשחרר מעלי את כול הרגשות שהרגשתי ברגע זה , תפסיק עם זה כריסטופר , תפסיק עם זה מיד!
"אני לא יכול," הוא מלמל אל תוך שפתיי " מתי תביני שאני לא יכול? אני רוצה אותך כאן ועכשיו ולא אכפת לי מי הסתכל." הוא נשך את שפתיו והקריב את גופו לעברי .
"כריסטופר אנחנו צריכים לחזור לחגיגה ." ניסיתי להסתיר את כול הרגשות שהתערבלו אצלי בבטן .
"כריסטופר," נענקתי " דיי." אמרתי והסתכלתי בעיניו , היה לו את המבט המיוסר הזה שלא ראיתי לעולם , עצמתי את עיני ולקקתי את שפתי .
"אני לא רוצה לחלוק אותך עם אף אחד , בבקשה תגידי לי שאת לא רוצה מישהו , תגידי שאין לך אהבה כלפיי אף אחד . אני ישבר אם יש לך מישהו." פקחתי את עיניי במהירות האור וקרבתי את שפתיי לשפתיו , מנשקת אותו ברוגע , דמעות ירדו לי במורד הלחי .
"אין לי , ומעולם לא היה לי." ברגע שסיימתי את המשפט כריסטופר משך אותי לנשיקה סוחפת שלא רציתי להפסיק לעולם .