נסיך האופל שלי – פרק 20
קפלתי את המכתב והכנסתי אותו בחזרה אל המעטפה , נשף , כמה מוזר .
שמעתי על זה רק בסרטים ,אפילו עוד לא הגיע הזמן לנשף הסיום בבית הספר וקוראים לי
לנשף בעולם הערפדים בשביל לחנוך את העיר החדשה שקמה . איך אני אמורה ללכת לשם ?
"מה זה אהובה?" לא קראת את המחשבות שלי בשביל לדעת ?
"ממלכת פולן הזמינה אותי לנשף שלהם לקראת הקמת העיר סילביה , קמה עיר בשמכם."
הסתובבתי אל כריסטופר ונגשתי להביא לו את המכתב אבל הוא תפס את ידו ומשך אותו לעברו,מקריב את אוזני אל עבר פיו ולוחש לעברי " את רוצה ללכת?" הנהנתי בראשי .
" טוב." הוא אמר ולקח ממני את המעטפה , חייכתי לעבר סבסטיאן חצי חיוך וחזרתי לשבת
עם הבנות שהסמיקו כמו עגבנייה . לפני רגע הן ריכלו איתי עלי ועל כריסטופר וברגע זה הן
שותקות כמו דגים , צחקתי וחייכתי לעברם .
"למה לא אמרת לנו שאת המלכה? היית חוסכת לנו את כול המבוכה." אמרה אווה וסומק עלה על פנייה, נופפתי בידי כדי לבטל את דבריה , שום מבוכה לא נגרמה כאן .
" איזו מבוכה ? כריסטופר לא שמע דבר ממה שאמרת , הזונה הערפדית שלי קצת מרחפת בזמן האחרון." מלמלתי , פיהם נפער למילים שאמרתי ואני לא יכולתי שלא לצחוק . הכינוי הזה נתתי לכריסטופר עוד לפני חודש ואפילו סבסטיאן יודע שאני קוראת לו ככה .
" זונה ערפדית?" שאלה סיסליה בתדהמה .
" כן , יש לו שתי נשים שהוא שוכב איתן . אז ברגע שהגעתי וזה מה שהוא אמר לי אז הענקתי
לו את הכינוי במתנה ." אמרתי בפשטות והסתובבתי כדי לשמוע את כריסטופר נואם . אבל הן
דיברנו מאחורי אז לא יכולתי להתרכז . ממה שהבנתי הוא דיבר על כך שהוא נכנס עכשיו לעומק רעיון השמירה על העיר רוז ואני עוזרת בזה , אחרי דקה הבנתי שכולם מסתכלים עלי ומוחאים כפיים . חייכתי לעבר כריסטופר מובכת והוא דיבר אל שאר האנשים אבל הרגשתי שהוא מדבר אלי , עד כמה זה היה מוזר .
"חשבתי הוא גמר עם מימי וקאסנדרה , אני לא מבינה , את אשתו את לא עושה לו סדר בחיים?" הוסיפה אווה בתמיהה .
"אולי אני אשתו אבל אנחנו לא ביחד , אל תדאגי, אני רוצה לגרום לו להבין בעצמו שהוא צריך
לעזוב את הבנות האלו . בגלל זה אנחנו תמיד רבים , כדי שיקבל קצת שכל ויבין ," עצרתי את
עצמי לרגע כי לא הייתי בטוחה איך אני אמורה להמשיך את המשפט , מה הוא אמור להבין ?
"להבין מה?" שאלה איזבלה .
מצמצתי בעיניי בבלבול " לא משנה." עניתי , אני לא יודעת מה עובר עלי , מה הוא אמור
להבין ? הוא לא אמור להבין כלום , אני צריכה להפסיק להרחיק אותו ממימי וקאסנדרה , הן חברות ילדות שלהן והוא רוצה אותן . אני לא מבינה למה אני עושה את זה , וזה מתחיל לחרפן אותי כי כול הזמן הן מקור הבעיה שלי ואני לא יודעת למה .
התחלתי לקבל את הכבוד שמגיע לי , אני סוף ,סוף יכולה לעשות את מה שעולה בראשי בלי שכריסטופר יגיד לי מה לעשות אבל מימי וקאסנדרה ממשיכות לרדוף אותי ואני לא יודעת מה לעשות .
אחרי שלוש דקות שריחפתי ביני לבין עצמי כריסטופר סיים לנאום ולאחר דקה שהערתי את עצמי הרגשתי אותו עומד מאחורי , לוקח כיסא ומתיישב לצידי .
" שלום איזבלה מורונוב , אווה קריסלוב וסיסיליה טרומנסקי , אני רואה שפגשתן את אשתי
קרולינה ." הוא אמר והחזיק את ידי , הנחתי את כף ידי החופשיה על ראשי וסובבתי את מבטי
מכריסטופר . אני מרגישה את כול העיניים , אני מרגישה את כול המבטים ואני מנסה לשמוע את כול הריכולים אבל זה רק מטריף אותי .
" כן המלך כריסטופר , המלכה קרולינה היא נחמדה מאוד." הן פונות לעברו כהמלך כריסטופר ולעברי כהמלכה קרולינה , אני שומעת את זה כול כך הרבה פעמים וזה משגע אותי , כול היחס הזה .
" כריסטופר אתה מוכן להשאיר אותי לבד עם הבנות , אני צריכה לדבר איתן בקשר למשהו." בקשתי ממנו , כריסטופר הביט בי במבט דואג ושואל אבל אני רק הנהנתי לעברי וסובבתי את
מבטי מפניו . אני לא יודעת מה עובר עלי שאני מסתכלת עליו , אני מרגישה כאילו אני
בוערת בכול גופי ועומד להתפוצץ בכול רגע נתון .
כריסטופר נעמד והלך לשבת עם אחיו סבסטיאן ואני חזרתי לשים את ראשי על כף ידי , סחרחורת תקפה אותי וכבר ידעתי שאין לי חשק לאכול , אין לי חשק להיות סביב כול האנשים
שנועצים בי עיניים ומדברים עלי . אולי אין לי שמיעה של ערפדים ואני לא שומעת למרחקים אבל בכול מקרה אני כן יודעת מה קורה מסביב . זה בדיוק כמו העולם של בני האנוש .
" מה את מתכוונת ללבוש לנשף ?" אווה שינתה את הנושא , הרמתי את ראשי והבטתי לעברה.
"לא חשבתי על זה , אין לי בדיוק מה ללבוש." רחפתי על איזה ענן בעולם המקביל , לא הייתי כאן ואפילו כמעט ולא הקשבתי למה שאני אומרת ולמה שהן אומרות , הדבר היחיד ששמעתי בראשי היה זמזום של דבורה שלא היה מוכן לעזוב אותי .
"תבואי איתנו מחר לקניות אם את רוצה , אנחנו מכירות החנויות הכי שוות . מה הסגנון שלך?" שאלה סיסיליה והבנות הסכימו איתה .
"שמלות שקצרות מקדימה וארוכות מאחורה , חשופות קצת ." חייכתי בחיוך הזדוני שלי .
' על גופתי המתה את לובשת שמלה שדומה לזו שאת לובשת עכשיו.' שמעתי את קולו
של כריסטופר 'ועוד שיהיו שם אלפי אנשים שבאים לקראת העיר החדשה.' צחקתי בליבי כדי שהבנות לא יחשבו שאני משוגעת שאני צוחקת בלי שום סיבה .
'מקנא כריסטופר ? חשבתי שסיכמנו שאתה לא אומר לי מה ללבוש.' עניתי לו .
'כן אני מקנא שגברים אחרים מסתכלים על אשתי .' ואני חושבת שסיכמנו שאני לא שלך .
בדיוק שבאתי לענות לו ראיתי את מימי וקאסנדרה נכנסות אל חדר האוכל והולכות לכיוון
כריסטופר , מתיישבות לידו . ראיתי הכול מצד העין ולא יכולתי להיות איתן בחדר אחד .
" תוכלו לבוא לכאן בשעות הבוקר ? זאת אומרת שיש שמש , עוד לא יצאתי מהארמון ."
"אין בעיה , נבוא בשעה עשר , זה טוב?" הנהנתי לעברם במרץ ונעמדתי על הרגליים .
" תסלחו לי." אמרתי בקול חנוק ויצאתי מחדר האוכל בלי לאכול דבר , הרגשתי בחילה ופשוט
טרקתי מאחורי את הדלת ונעלתי אותה . לא היה לי כוח לכלום ובמיוחד לא היה לי כוח
לכריסטופר .
מה לעזאזל עובר עלי ?!
תגובות (14)
ממש לא דווקא הקטעים מצחיקים ויפים את מושלם כתבת תמשיכי :)))))))))))
מושלםםםםםםם אוהבת את הסיפור הזההההההההההההההההההה
זה כזה מושלםםםםםםםםםםם♥♥
תעלייייי עוד פרקקקקש☺
חולה במחלת האהבה.
ממש לא!!! פרק מהמם!!! תמשיכייי
מממש ממש לא פרק יפה
ואני במתחח פליזז תעליי עוד פרק היום
היא סוף סוף מתחילה להתאהב בו
תמשיכי דחוףףףף
אני חושבת שהיא מתאהבת בוו
פרק מושלםםם תמשיכייי!!
תמשיכיייייי
אני חושבת שהיא סוף כל סוף מתאהבת בו!!!! תמשיכי!!^^
חח לא נכון, זה היה פרק חמוד חחח.
וברור שמה שעובר עליה זה שהיא מתאהבתתת ^^ חמודה קטנה. סוף סוף נכנס קצת מוח לראש ;)
תמששיייייכייייייי!! ^^
מושלם!!!!!! אין לי מילים!!! תמשיכי!!!
מושלם תמשיכי :)
אל תקראו לי מרושעת אבל אני כלכך רוצה שקרולינה תהיה עם סבסטיאן הוא כזה נחמד וחמוד ומזכיר לי את סטפן (לפחות בהתחלה) מיומני הערפד ! >_: כמו דיימון. (אבל ממש בקטנה).