נסיך האופל שלי – פרק 18

"לקח זמן להחזיר את כריסטופר למה שהוא היה לפני , היה קשה אבל לא עשינו את זה לבד.
מימי וקאסנדרה היו לצידו כול הזמן וכנראה שהוא פשוט התרגל אליהם , כשהם גדלו והגיעו
כבר לגיל בוגר הם התחילו להיות ביחד . אני לא יכול לומר לך שאני מצטער שהן איתו , אני
לא . אבל אני מצטער על כך שהוא פוגע בך." אמר סבסטיאן ועזר לי לקום מהרצפה , הסתכלתי עליו במבט מופתע ופתחתי את הפה כדי לומר משהו אבל לא הצלחתי , הדמעות מילאו את כול העיניים ולא יכולתי ליראות מה קורה מסביבי .
"למה הוא פשוט לא אמר שהן חלק מהעבר שלו , הייתי מבינה . הוא לא היה אמור להסתיר
את זה ממני ." רבתי איתו כול כך הרבה פעמים שהוא מסתובב עם שתי הפלגישים שלו
במקרה הן מכירות אותו אלפי שנים , ואני הייתי זאת שנתקעת . אחרי אלפי שנים אני מגיעה
ודורשת את הזכות שלו עלי , כנראה שטעיתי .
" אני לא יודע כבר מה עובר על אחי , הוא לא מדבר איתו . חשבתי אולי את תצליחי לגעת
בו באיזה צורה , לקבל מידע שאני צריך לדעת עליו." ניסיתי להיזכר במשהו שכריסטופר אמר לי אבל לא הצלחתי לזכור , כול פעם שאני והוא דיברנו זה נגמר או במריבה או בנשיקה .
"מה קרה אחרי זה ? אחרי המלחמה?" ניסיתי להתעשת על עצמי במהירות .
" הייתה הלוויה של ההורים שלי , לאחר מכן באותו היום הייתה הכתרה מוקדת . הכתירו אותי
למלך ואת כריסטופר לנסיך . היה קשה , אני אפילו לא מסוגל לספר לך עד כמה קשה זה היה .
לעם הערפדי היו אלפי תלונות ולא יכולתי לעקוב אחריהם , מועצת הזקנים הייתה עדיין בתרדמת , האלה רוז והאל סילבסטר התעוררו אבל הם גילו שהתינוקת מתה , הם נכנסו לדיכאון ועזבו את העולם הערפדי . לא יכולתי לשלוט בכריסטופר אז מימי וקאסנדרה היו כמו אימא ואבא , אח ואחות , חבר וחברה ." הנחתי את ידי על פי .
" לפני עשרים ושלוש שנה האלים חזרו , אמרו שהם באו בשביל לתקן את כול מה שהם הרסו .
האשימו את עצמם , כמובן שבהתחלה האשמתי אותם אבל אז הבנתי שהם הקריבו את כול
הכוח שלהם ואת הנשמה בשביל למחוק את הפנטרישה , קבלתי אותם בזרועות פתוחות .
האלה רוז סיפרה לי שהיא בהריון , והבת שלה תהיה אשתי לעתיד , המלכה הבאה." הוא אמר והשפיל את מבטו , זאת אומרת שאשתו של סבסטיאן הייתה הבת של האלה רוז ?
"ומה קרה ? לאן כולם נעלמו ? זאת אומרת , למה אני הגעתי לכן?" סבסטיאן משך בכתפיו .
" הלוואי והייתי יודע ,ביתה באמת הגיעה . בגיל שבע עשרה ביתה קארין הגיעה לעיר רוז .
התאהבתי בה מיד , היא הייתה מדהימה , יפיפייה ופייטרית בדיוק כמוך ,נלחמה בי .אבל אחרי זה הבנו אחד את השני . אחרי שלוש שנים של נישואים היא רצתה להתגרש , בהתחלה לא הבנתי מה קרה והתחלנו לריב , בסוף חתמתי מאי רצון על החוזה . היא סיפרה לי שהיא גילתה את הזהות האמיתית של אימה והיא רוצה להתאמת איתה , אז שחררתי אותה .
מאז לא שמעתי לא מהאלה רוז , לא מהאל סילבסטר ולא מקארין . אם האלה רוז נתנה לך
אישור לעבור את חומת הזמן והמגן כנראה שאת באמת חשובה." רציתי להדחיק ממני את
המחשבה שאני באמת קשורה לערפדים אבל התחלתי להבין שאולי יש בי משהו שהאלה רוז העריכה וכיבדה , הסיבה שאי אפשר להפנט אותי אולי היא התשובה לכול הבלאגן הזה .
סבסטיאן השעין את ראשו על כף ידו והביט בי בכאב , געגוע ולב שבור .
"יש שמועות שאומרות שהאלה רוז חוזרת בכול יום בשביל לראות שהכול בסדר , יש שאומרים
שהאל סילבסטר הכן נמצא בעולם הערפדים עוזר לבניית עיר חדשה . אבל אף אחד לא
יכול לאמת את השמועות." הנהנתי לעברו , סבסטיאן הביט בשעונו וקפץ מכיסאו כמו ארנב קטן .
"השמש שוקעת , ארוחת בוקר תתחיל עוד מספר דקות . אני בטוח שכריסטופר מחפש אותך." הוא אמר את זה ביבטחון , כנראה שהצליח לקרוא את המחשבות שלו . הלכתי אחריו ויצאנו מביחד מהספרייה .

סבסטיאן אמר שהוא עוד צריך לחזור לחדר כדי להחליף בגדים ואני בנתיים יתקדם לחדר האוכל , ירדתי במדרגות בעודי רואה בעיניי את מה שסבסטיאן סיפר לי ,באותו הזמן דמעות
מתחילות לרדת במורד לחי . אני בוכה בלי קול , כדי שאף אחד לא ישמע אותי אבל זה לא עבד . כריסטופר חיכה לי מופתע בסוף גרם המדרגות בעודו שולח את כף ידו לעברי .
"הכול בסדר אהובה?" הוא שאל והניח את כף ידו השניה על לחי , מנגב את הדמעות המרות והמלחות שנופלות לשפתי . הוא הצמיד את מצחו כנגד מצחי וחייך לעברי את החיוך המפורסם שלו , ניסיתי לשמור על קור רוח ומצב רוח מורם אבל סיפור האימה הזאת עומד
לרדוף אחרי במשך הרבה זמן .
" איזה סיפור אימה ? מה כבר סבסטיאן סיפר לך?" הוא שאל והיה אפשר לשמוע את הדאגה בקולו , אבל כנראה זה רק הטשטוש במוחי .
"הכול כריסטופר , כול מה שאתה לא סיפרת הוא סיפר . למה לא אמרת לי שמימי וקאסנדרה הן כמו המשפחה שלך , למה אמרת לי פליגשים ?" הן לא פליגשים , הן החברות שלו , ההורים שלו , האחים שלו , כול מה שאני לא הייתי ולא יהיה לעולם .
"קרולינה , אין לך את הזכות להיכנס לפרטים בעבר שלי ." נשפתי בפניו בבוז .
"כריסטופר תעשה לי טובה , אולי לא עברתי מה שאת עברת אבל אני יודעת איך זה לחיות בי משפחה . אז תוריד מעצמך את הדמות של המלך האכזר והממורמר כי היא לא משפיעה עלי יותר ." אמרתי בכעס וירדתי את גרם המדרגות שהפריד בנינו ונעמדתי בדיוק מולו , הרגשתי את גופו נוגע בגופו ומצחי נוגע בשפתיו , הרמתי את ראשי והבטתי אל תוך עיניו הירוקות .
" אתה הסכמת שאני יהפוך לאישתך ולמלכתך , אם כבר יש לי הזכות לדעת ממה אתה
שומר עלי ומי בדיוק מאיים עלי !" ידעתי מה אני עושה , אני לא מפחדת מהפנטרישה . היא רוצה אותי בתור הבחירת של רוז , היא לא תקבל אותי בתור בחירתה של רוז , היא תקבל אותי
בתור קרולינה סילביה , מלכת עולם הערפדים .
" ממתי קבלת את כוח השליטה?" כריסטופר שאל בעיניים פעורות .
" מאז שהבנתי שמי שמאיים עלי , הוא הרבה יותר כוחני ממה שציפיתי לו." הושטתי לעברו את ידי "אני מוכנה לעשות מה שתגיד , לא לברוח , להישאר בארמון , לתת לך להנות עם הפלגישים משהו שלא עשית מאז שחזרתי ," זה היה שקר אבל לא היה אכפת לי .
" לא לצאת מהארמון אפילו כשיש שמש . אני יקשיב לך , בתנאי שאתה תקשיב לי ."התרחקתי לאחור אבל זה היה כבר מאוחר מידי , כריסטופר משך אותי לעברו לנשיקה סוחפת . הרגשתי אותו מושיב אותי על רגלי בעודו אוחזי במותני , ידי מצאו את מקומם ועטפו את צווארו.
זאת כבר לא הייתה נשיקת יריבים .
זאת הייתה נשיקת כבוד .