נסיך האופל שלי – פרק 15

בזמן שחיכיתי שכריסטופר יסיים את המקלחת שלו התיישבתי על הכיסא בצד השני של החדר,
מתרחקת מהמיטה . המבט של מימי חוזר אלי כול פעם מחדש כשאני סוגרת את עיניי , היא
הביטה בי כאילו לקחתי לה את הדבר החשוב מכול , ולא רק , זה נראה שהיא באמת רוצה
אותו אבל הוא לא רוצה אותה . אולי היא חתיכת כלבה אבל אני מרחמת עליה שכריסטופר
גורם לה להרגיש כאילו יש משהו בניהם , ואם אתה קורא עכשיו את המחשבות שלי אני רק
רוצה לומר לך שאתה חתיכת זונה ערפדית ואני לא יאבד תקווה לצאת מהמקום .
שמעתי אותו מגחך מהמקלחת , ואז הדלת נפתחה בטריקה חדה ולגופו הייתה רק מגבת
שכיסתה את פלג גופו התחתון . ניסיתי שלא להביט בו , לא לנעוץ מבטים אבל זה לא כול
כך הלך לי . ניסיתי לחפר על הצצה שלי על ידי כך שגלגלתי את עיניי וחייכתי לעברו .
"איפה סבסטיאן?" שאלתי ושלבתי את רגליי על כיסא העור השחור .
כריסטופר התקרב לעברו ורכן מעלי , בעודו מניח את כפות ידיו על משענות הכיסא .
"מה קורה בינך לבני אחי?" הוא שאל ואני קרצתי לעברי .
" כלום הוא סך הכול בן סילביה נחמד." סובבתי את ראשי , יחסית לאחיו .
" את מנסה לרמוז משהו?" הוא שאל ורכן לעבר פניי , הרגשתי את נשימותיו על גבי שפתיי והוא הביט אל תוך עיניי , אני מנסה להתחמק אבל לא מצליחה . הוא מושך אותי אליו ואני נמשכת בקלות אבל לא נופלת לעבר המשיכה הזו .
"אני לא רומזת ,אני אומרת שאתה כריסטופר סילביה הוא ערפד חרא ." נעמדתי על רגליי , מקרבת את מותניי לעבר מותניו ונעלי העקב שלי משמיעות קולו בעודי מתקרבת אליו קמה שיותר 'טק..טק..טק..' שומעים אותם מהדהדים ברחבי החדר . בולע את רוקו ומעביר את מבטו
לעבר כול גופי .
"את מנסה לפתות אותי ? כי את לא צריכה לעשות את זה , מילה אחת ואני לוקח אותך." חייכתי לעברי חיוך , נושכת את שפתיי ומעבירה את אצבעי על פלג גופו העליון שהשאיר שובל של רטיבות מהמקלחת .
" לא יקרה אהובי , אתה בכול זאת כריסטופר סילביה ." אמרתי והתרחקתי ממנו לכיוון הדלת מחייכת לעברי ברצון , לאחר שנייה אחת הוא הבין שהוא נפל בפח . והפעם הוא לא היה זה
ששלט בכך .
"לעזאזל איתך קרולינה," הוא חבט בקיר הבטון אך לא הרגיש בכאב , אני בספק אם זה כאב לו יותר ממה שכואב לי עכשיו . הכאב הזה שנערה שחיה סך הכול שבע עשרה שנה על כדור הארץ הצליחה להפיל אותו בפח . הוא הצליח להפיל אותי בפח לפחות שלוש פעמים באותו היום .
"את לא יוצאת מהחדר שאת לבושה כמו חשפנית ." הוא אמר והבטתי לעבר התלבושת שאני לובשת , זה רק חולצת בטן וחצאית , אני לא מבינה מה לא טוב בבגדים האלו ? הלכתי ככה לבית ספר בחודש הזה לפחות כמה פעמים וזה לא הפריע לאף אחד .
" ברור שזה לא יפריע לאף אחד , שום גבר נורמלי לא יבוא אליך ויאמר לך שמפריע לו להסתכל עליך חצי ערומה . הוא ימשיך להסתכל וישתוק , אני הוא בעלך ולי אכפת מי מסתכל עליך." הבטתי לעבר גופו העליון .
" מדבר זה שלא לובש שום דבר חוץ ממגבת ." נשענתי על הדלת והחזקתי בכף ידי השמאלית את ידית הדלת , מחכה להתפרצות הגדולה שלו . אני לא ייתן לו לחמוק מזה בשקט .
שפתיו של כריסטופר ניסו להתעגל לחיוך אבל הוא לא הצליח לחייך ותפס את האגרטל הקרוב שהיה לצידו וניפץ אותו אל הקיר , חתיכות האגרטל המנופץ שכבו מול עיניי וליבי דהר קדימה.
" תפסיקי לשגע אותי , תצאי מכאן ולכי לחדר המלכות . יש לנו התכנסות של הזקנים ." הבטתי בו בתדהמה והשפלתי את מבטי , מה קרה פה הרגע ?
שאלתי את עצמי ויצאתי מהחדר , רצה על העקבים אל עבר חדר המלכות .
" שלום לך סילביה קרולינה ." שמעתי קול ברגע שהתיישבתי על כס המלכות , שלבתי את רגליי והרמתי את מבטי מביטה באדם שנמצא מולי . זה היה גבר בשנות הארבעים שלו , שיער חום שטני המגיע עד הכתפיים ועיניו היו חומות , הוא לבש גלימה שחורה מכופתרת עם כפתורים אדומים ומאחוריו עמדו עוד ארבע גברים שלבשו את אותם הגלימות , הם כרעו לפני ברך ואני התיישרתי בכיסאו לאות כבוד .
"שלום." מלמלתי , נבוכה מכך שאני לא יודעת מי הוא .
הוא שם לב למובכות שלי אז הוא הציג את עצמו " אני סטאלון , הערפד הזקן ביותר . ראש מועצת הזקנים . הייתי היועץ בעבר של האל סילבסטר והאלה רוז ." חייכתי לעברו .
" למה היית ?" שאלתי מופתעת , האלה רוז והאל סילבסטר הם ערפדים בשר ודם , חשבתי שהם המצאה או אמונה כמו שיש את אלוהים .
" לצערינו , הם נעלמו לפני עשרים ושלוש שנה כאשר האלה רוז הייתה בהריון ." אם האלה רוז נכנסה להריון זאת אומרת שהיא לא ערפד , היא בת אנוש או לפחות בת תערובת .
" אני משתתפת בצערך ." הנחתי את ידי על ליבי וחייכתי לעברו , סטאלון חייך לעברי וצעד צעד קדימה .
" את יודעת למה זימנו אותכם ?" הנדתי את ראשי , אני לא בדיוק יודעת מה קורה פה .
"כריסטופר לא עדכן אותי בשום דבר." משכתי את כתפיי וחייכתי חיוך מתנצל .
" בראשית אנחנו רוצים לברך אותך ליום הולדתך השבע עשר , באמת זהו כבוד גדול בגיל כה צעיר לנהל ממלכה שלמה . אבל זה לא הגורם העיקרי אליו באנו ." אמר הערפד שעמד לצידו של סאטלון , הוא הציג את עצמו ואמר שקוראים לו לאוניד .
"יש שמועות כי הפנטרישה חזרו , והצבא שלהן חזק מתמיד . לאחר שהם שתו דם של בתולות הם יכולים ללכת בשמש , אנו מאמינים שהם התקיפו אותך , הבחירה של האלה של רוז ." הבטתי בו המומה , אתם בוודאי חושבים שאני המומה מכך שרוצים לתקוף אותי אבל אני המומה מדבר אחר . אם זאת הבעיה הגדולה שלהם אני לא יודעת אלו עוד בעיות יכולות להיות .
" אני לא מזלזלת כמובן אדוני , אבל אני לא מבינה מה הבעיה לשים תדרים ." מועצת הזקנים מצמצו בהפתעה .
"תדרים?" הוא שאל בבלבול " מה אלו תדרים ?" ניסיתי למצוא איך להסביר להם ובסוף הבנתי שמה שאני צריכה להסביר להם איך אפשר להפוך את עיר הזאת לעיר שאף אורח לי יכול לעבור בלי שזה יוודא למישהו .
" אפשר להוסיף תדרים , קרניי לייזר ולאבטח את העיר ." אמרתי והוספתי " תדרים זה מכשירים קטנים שאתה יכול לתלות בכניסה לעיר או ברחבי העיר , על גדרות , עצים , בתים וכול מי ומה שעוברים לידו הוא שולח אות למפקדה הראשית . קרניי לייזר אלו קרניים אדומות בלתי נראות שמי שעובר דרכיהם מפעיל אזעקה ברמת על קולית." הסברתי למועצת הזקנים , הם הסתכלו אחד על השני .
" אפשר פשוט לכוון את זה שיעבוד בשעות הבוקר , מזריחת השמש עד שקיעתה." הוספתי.
" ואיפה אני משיג את הדברים האלו?" הוא שאל בקוצר רוח .
" אני יכולה לעלות למיין , לקנות ולחזור לכאן ."
" את לא הולכת לשום מקום!" נפתחו הדלתות וכריסטופר נכנס אל חדר המלכות , לבוש בחולצה לבנה ומכנסי ג'ינס שחורים , הבטתי לעברו וחשבתי במוחי ' סוף , סוף אני רואה אותך לבוש מכף רגל ועד ראש' .
' חבל שאני לא יכול לראות אותך ככה'. גלגלתי את עיניי .
"ערב טוב מלכי , אשתך פה הרגע פתרה לנו את הבעיה . אבל לפני הכול אני רוצה לשאול אותך , מה קנית ליפייפיה הזו ליום ההולדת ? אתה יודע , גיל שבע עשרה הוא גיל לא פשוט." כריסטופר קפא על המקום , לראות אותו נתפס על זה שהוא לא זכר את יום ההולדת שלו עשה לי את היום הולדת . זאת הייתה מתנה נפלאה ואני נשבעת שאם מועצת הזקנים לא הייתה לפני הייתי נשכבת פה על הרצפה ובוכה מצחוק במשך שעות עד שכריסטופר היה מתעצבן ומגרש אותי פעם נוספת .
" איזה נימוסים מלכי," אמר סטאלון בקול נבזי " לא ככה מתנהגים לאישתך." הוא הוסיף .
גלגלתי את עיניי " זה בסדר סטאלון , אני רגילה לזה ." עניתי לו .
סטאלון הביט בי במבט מופתע " בכול מקרה , מלכתי פתרה ברגע זה את הבעיה . אבל היא תצטרך לעלות על פני כדור הארץ בשביל הפתרון ."
"בשום פנים ואופן לא!" צעק כריסטופר , נעמד על רגליי וירדתי במורד המדרגות לעבר מועצת הזקנים בעצבים , כעס רתח בי והרגשתי כמו הר געש שמאיים להתפוצץ בכול רגע . הוא הסכים שהוא לא יחליט לי על החיים , אני יקבל את ההחלטות שלי לבד והינה הוא מולי , מחליט שאני צריכה להישאר כלואה כאן ולא לעלות בשביל להגן על העיר הזאת . אז הוא טועה.
יצאתי בהחלטיות מהטירה .

עמדתי באמצע היער , מביטה בשמיים הנטולי כוכבים , המקום היחיד בו צמרות העצים לא מסתירים את השמיים וזה הרגיש לי טוב . להיות לבד לשם שינוי בלי שום מחשבות בראשי ובלי אף אחד שקורא את המחשבות שלי . הייתי יכולה להיות עם עצמי ולקבל החלטות באופן עצמאי .
"את באמת מלכה יפיפייה, בת אנוש שאין כמוה , היפה מכולם . אבל אני מצטער , אני מוכן לעשות הכול בשביל הבוסים שלי." ליבי החסיר פעימה וכול גופי קפא במקומי , הסתובבתי לאחור ומאחורי עמד גבר בלונדיני עם אישונים אדומים , מביט בי במבט עצור והעביר את כף ידו מול פניי .
צרחה נפלטה מפי , דמעות החלו בעיניי , הרגשתי כאב תופת בכול גופי כששני בולי עף יצאו מהאדמה ונכנסו אל תוך זרועותיי . קרסתי על רגליי כשזרועותיי פרוסות לרווחה ואני מדממת ודומעת באותו הזמן . להישאר אדישה זה היה הדבר האחרון שחשבתי עליו , עצמותיי נשברו , יכולתי לשמוע את השבר ויכולתי להרגיש אותו . ריאותיי נסגרו וכמעט ולא יכולתי לנשום , הגוף שלי רתח וזיעה חמה הצטברה בכול גופי , בקושי יכולתי להחזיק את עצמי עם עיניים פוקחות ונושמת .
" בשם הפנטרישה , את מריחה כול כך טוב." אמר הגבר והתקרב אלי , צרחתי בחוזרה מרוב הכאב והדבר האחרון שראיתי ושמעתי זה היו צעדים ואת ראשו הנתלש של הגבר משאר גופו .
לאחר מכן הדבר היחיד שידעתי היה שהכאב ירדוף אותי .