נסיך האופל שלי – פרק 14

"קדימה , קדימה , קדימה .." שמעתי קול מנער אותי , פקחתי את עיניי במהירות וראיתי
את סבסטיאן רוכן מעלי ומנער אותי , אני עטופה בשמיכת הנקודות שלי כמו גולם ולא
מתכוונת לצאת ממנה לעולם . אני גם ימות בשמיכת הנקודות שלי מצידי , רק שלא יאמר לי .
" מזל טוב קרולינה ." הבטתי בו , את זה , זה מה שהיה לי חסר על הבוקר .
" סבסטיאן , בוקר , תן לי לישון ." צעקתי עלי ונכנסתי מתחת לשמיכה , לפני שנכנסתי מתחת
לשמיכה הצצתי בשעון וראיתי שהשעה היא שבע . הלכתי לישון רק בארבע לפנות בוקר כי
החברים שלי רצו לנסות ליצור לי מסורת חדשה ואחרי חצות שזה כבר נחשב יום ההולדת
שלי הם התחילו לשיר ולרקוד , לתת לי מתנות ופשוט להפוך לי את הלילה למסיבת יום הולדת אני עייפה כול כך שאני חושבת שאני הדפוק את הראש בארון לפני שאני הלך עם סבסטיאן
לעיר רוז .
"תגיד תודה ," הוא התיישב לי על המיטה " אספתי לך את המזוודות ,אני חושב שהיה לך
יותר נוח להיות עם בגדים שלך ברוז במקום ללבוש את הבגדים שכריסטופר קנה לך . אז מה
שנשאר לך זה להתלבש ולבוא ." הדבר היחיד שבאמת נשאר לי זה לחזור לישון , נו באמת
למה כול כך מוקדם ?
"קרולינה פה זה אולי בוקר , ברוז זה לפחות אחד בלילה ." אתה לעזאזל צוחק עלי נכון ?
זאת אומרת שכריסטופר מלא מרץ וזאת אומרת שלא יהיה לי בוקר או לילה שקט במספר
דקות הקרובות , זה לא יהיה חשוד אם אני וסבסטיאן ניכנס לבית אנדרסון עם מזוודות לאור
הבוקר שסבסטיאן נשרף לאור השמש ? כן , ישלחו אותי לפסיכאטרי אם אני יאמר להם את כול מה שאני חושבת ברגע זה .
"אני לא חושב שאת משוגעת." אוי , בבקשה אל תגידו לי שגם סבסטיאן יכול לקרוא את המחשבות שלי , בבקשה תגידו לי שאני טועה . הסתכלתי אל עבר סבסטיאן , הוא משך את כתפיו וחייך חיוך מתנצל .
"כן , ברור . אם אני יבוא לפסיכולוג של בית הספר ויאמר לו , מה שאני עומדת לעשות בחופשת החורף שלי זה ללכת לעיר רוז , שזה עיר של ערפדים שנמצאת בעולם מקביל . בית אנדרסון הוא השער ,רק שתדע . כשאני נמצאת שם הזמן בכדור הארץ של בני האנוש עוצר זאת אומרת שאני יהיה גם שם וגם פה , בנוסף אני נשואה לנסיך הערפדים בשם כריסטופר שדרך הגב יש לו עוד שני פלגישים שהוא אוהב . אז מה אתה אומר , חג מולד שמח!" חייכתי לעברו את החיוך המפורסם שלי ונפנפתי בידיי .
" איך שאת אומרת את זה , אני מאמין שזה נשמע משוגע ." תודה שהבהרת לי את הנקודה .
"אוקיי , תוריד את המזוודות למטה ותיתן לי להתארגן ." אמרתי ויצאתי מהמיטה , משפשפת את עיניי בעייפות , מנסה לגרש את פרפרי הלילה שחגים מסביבי .
" מהר , כריסטופר מאבד את כול הסבלנות . הוא מחכה לראות אותך , הדבר היחיד שהוא עשה בכול החודש הזה." אני כנראה מטושטשת מהשינה אבל אני חושבת ששמעתי את סבסטיאן אומר שכריסטופר מחכה לי במשך כול החודש הזה . זאת כנראה ההזיה שלי .
שטפתי מהר את הפנים וצחצחתי שיניים בשביל לגרש את הטעם הדוחה מפי , מזל שידעתי מה אני עומדת ללבוש כי זה הדבר היחיד שנשאר מחוץ למזוודות . הבגדים שקים קנתה לי , זאת הייתה חולצת בטן שחורה וחצאית גבוה שחורה שמחברת בין החולצת בטן לחצאית .
הנעליים שלבשתי היו בדיוק נעלי העקב שקייט קנתה , מגפיי עקב שחורות גבוהות עם שרשראות כסופות . חטפתי מעיל וירדתי לסבסטיאן .

במהירות האור , או יותר נכון במהירות הערפדים כבר מצאתי את עצמי עומדת מול גרם מדרגות שנפתח בחצר האחורית של בית אנדרסון . אני לא מאמינה שאני באמת חוזרת למקום שברחתי ממנו לפני חודש , אלוהים אדירים מה אני עושה עם החיים שלי ?
ירדתי במורד המדרגות , מורידה את המעיל שלי מעלי ונותנת לסבסטיאן , סבסטיאן שלא ראה את מה שלבשתי לפני פער את עיניו " את יודעת שכריסטופר יהרוג אותי שראיתי אותך חצי ערומה." הוא מלמל , גיחכתי בשקט .
"אם הייתי צריכה להרוג את מימי וקאסנדרה על כמות הפעמים שהן ראו את כריסטופר ערום הן היו צריכות יותר נשמות מחתול בודהיסטי ." שלחתי לעברו מבט .
אחרי מספר דקות של הליכה שקטה הוצאתי את הפלאפון שלי והתפללתי שיש לי קליטה , המזל שלי היה נאחס ולא היה קליטה אבל לפחות הייתי יכולה לשמוע באזניות את השירים שהורדתי . מזל שהייתי חכמה והורדתי שירים אל הפלאפון , העסיקו אותי בזמן שהייתי צריכה להתכונן לברוכה הבאה של כריסטופר .
"הוא בחדר שלו , את יודעת איפה הוא נמצא ." נופפתי לעבר סבסטיאן .
" יודעת , יודעת." אמרתי והתקדמתי לעבר החדר שלו שהיה לא רחוק מדלתות הכניסה , למזלי הוא לא מיקם את החדר שלו בסוף הארמון כמו חדר המלכות שהנשפים מתקיימים בו .
פתחתי את הדלת בחוזקה וראיתי את מימי לובשת את החולצה שלה ובאותו הרגע שמתי לב שכריסטופר לובש את המכנס שלו , גלגלתי את עיניי .
עיניו של כריסטופר עברו לאורך גופי " מה את לעזאזל לובשת ? מי עוד ראה אותך ככה?" צחקתי בקול רם .
"קים קנתה לי את זה בתור מתנת יום הולדת אז הייתי צריכה למדוד את זה , אז אני חושבת גראג , טיילור , מארק , טים , דני , סבסטיאן והשומרים ." אמרתי בפשטות , זה יוצא עשר אנשים פחות או יותר , לא הרבה .
פניו של כריסטופר האדימו והוא התקרב לעברי , מנסה לתפוס את זרועי אבל נסוגתי לאחור , מביטה בו במבט נגעל "אל תגע בי." אמרתי והבטתי לעברי מימי שחייכה לעברי חצי חיוך , כריסטופר הביט בעיניי ואישוניו נהפכו לאדומים .
" לא ראית כאן את מימי , את לא ראית כלום זה מובן לך?" הוא שאל , פערתי את עיניי לרווחה והנהנתי .
" כן כריסטופר ." אמרתי במלמול , מימי הביטה בי בתדהמה " לא ראיתי כלום ." הוספתי , מה קרה פה בשתי דקות האחרונות ?
" מה עשית לה?" שאלה מימי .
" הפנטתי אותה , היא לא צריכה לדעת על זה כלום." הוא הוסיף , הדיבור שלהם נשמע כמו זמזום , לא הבנתי דבר ממה שהם אומרים . מצמצתי בעיניי וכריסטופר היה האדם היחיד שנמצא איתי בחדר ,מה לעזאזל קרה פה הרגע ? נערתי את ראשי והבטתי בכריסטופר .
"אני חייב להתקלח אהובתי , אני מיד חוזר ."
" טוב." אמרתי בשקט וכריסטופר נכנס למקלחת וטרק את הדלת מאחוריו , הבטתי לעבר הדלת החומה ונאנחתי בכבדות .
אחלה מתנת יום הולדת , בעלי שוכב עם הפילגש שלו מול העיניים שלי , יום הולדת שמח קרולינה.