נסיך האופל שלי – פרק 10

לא ידעתי מה אני אמורה לעשות , הוא עומד מולי , עורו צרוב והשמש שורפת אותו . המבט
הרצחני בעיניו מסגיר אותו , כואב לו , הוא עומד להישבר בעוד מספר שניות מרגע זה .
לקחתי נשימה עמוקה ונעמדתי לצידו " כנס." אמרתי בשקט , כריסטופר חייך ונכנס אל
הבית ובאותו הזמן שהוא נכנס יצאתי לבחוץ , אל השמש של החורף . אפילו לא היה חם בחוץ
כמו שחשבתי , השמש לא הייתה חמה אבל הכוח שלה יכול להיגרם לבני אדם להישרף .
או יותר נכון ערפדים .
אני לא מטומטמת שאני יישאר באותו הבית עם כריסטופר אחרי שברחתי לו אחרי החתונה ונתתי לו להישרף בשמש מספר שניות , עדיף לי להיות בחוץ ולו עדיף להישאר בפנים . שנינו מנצחים , אני משאירה את הגורל שלי בידיים שלי והוא לא נשרף למוות .
"אני חושב שכדי לנו לדבר," נעמד כריסטופר לצד המשקוף ומחייך חצי חיוך "את ברחת ממני."
שחקתי באצבעותיי " אני לא ברחתי , רק חזרתי לבית אחרי שמוצץ דם כמוך חטף אותי." אמרתי בפשטות ושלבתי את זרועותיי .
"בלי להודיע לי זה נקרא לברוח." אמר באותו הזמן שהוא מוריד את הטבעת מהאצבע שלו .
" מה אתה רוצה ממני ? הייתי אמורה לבוא אליך ולומר 'כריסטופר בעלי היקר , אני שונאת אותך ועל גופתי המתה אני נשארת בעיר רוז ונותנת לך להפוך אותי גופה ללא דופק שמוצצת דם . אני רק מודיעה לך שאני חוזרת למיין , שהיה לך יום נפלא.'" נשפתי בבוז.
"את אשתי , אין לך את הזכות לעזוב אותי." הוא הרים לעברי את עיניו , אישון עיניו שינה את
צבעו לאדום בוהק . הוא הביט בי , ניסה להביט דרכי ולתת לי את היכולת להרגיש את מה שהוא מרגיש אבל אם היה לו לב פועם , אם היה לו רגשות עוד הייתי יכולה להישאר .
"יש לי את הזכויות שלי בעלי , אולי אנחנו נשואים אבל זה היה מתוך מחויבות." גיחכתי לאור השיחה המפגרת הזאת , לא עכשיו ולא בעוד אלפי שנים אני באמת יקרא לכריסטופר בעלי מתוך רצון .
"אם את ככה מרגישה , למה את עדיין עונדת את הטבעת?" השאלה הפתיעה אותי , הרמתי את ידי והסתכלתי על טבעת היהלום המנצנצת לאור השמש . היא בהקה וגרמה לי תחושת מערבולת בבטן , התשובה עמדה לי בקצה הגרון אבל לא הייתי בטוחה שזאת התשובה שהוא רוצה לשמוע .
"אתה יודע , לרגע אחד חשבתי שאולי במקום כלשהו באמת אכפת לך ממני , אבל טעיתי . סבסטיאן אמר לי שחיכית לי במשך אלפי שנים , שכולם חיכו שהמלכה רוז ,תבחר אותי אבל זה נשמע הזוי . אני לא מאמינה שקיימת בך שמץ של אהבה , אני לא מאמינה שהיא קיימת בכול העולם הזה אבל זה מהנה להעמיד פנים שהיא קיימת." הורדתי את הטבעת מהיד שלי וזרקתי אותה אל עבר דלת הכניסה " אתה רוצה את הטבעת המפגרת הזאת? קח אותה."
כריסטופר הרים את הטבעת מהרצפה וסגר עליה עם כול כף ידו "אתה רוצה שאני יאמר לך שאני אוהב אותך?" הוא גמגם , מבטא כול מילה בשקט .
"לא." הנדתי את ראשי לשלילה " כי אני יודעת שזה לא יקרה , וזה הדדי . אני מעדיפה לדקור את עצמי במקום ליפול בשבילך , אבל אם לומר את האמת , החתונה הזאת הייתה השיא בחיים שלי ." אמרתי לו את האמת .
" את מעליבה אותי," הוא חייך חיוך ממזרי " את חושבת שאכפת לי ממה שקורה אצלך בחיים?" גיחכתי .
"אימא שלי לא נמצאת בבית , אחותי לומדת בעיר אחרת באוניברסיטה ואבא שלי נפטר . השם משפחה שלי , לבנסקי זה הדבר היחיד שנשאר שלי , עד שאתה לקחת אותו . תגיד תודה שהחיים שלך נפלאים," הרמתי את ראשי והבטתי ישר בעיניו של כריסטופר " למה את שלי אתה הרסת ."
כריסטופר בלע את רוקו ,ראיתי איך אישוניו הצטמצמו לאור הווידוי שלי . יכולתי לחוש הרגשה מוזרה בגוף שלי אבל אני לא יכולתי לתאר עד כמה היא מוזרה , רציתי לגרש אותו מכאן , לא רציתי לראות אותו יותר .
" את חושבת שהחיים שלי נפלאים?" זקפתי את גופי והבטתי בו מבעד לריסים , מביטה בתנוחה בה הוא עומד . נשען על המשקוף השמאלי וידיו שלובות על חזו , אישינו אדומים מבעד לשפתיויכולתי לראות את ניביו מבצבצים.
" אתה מלך , כולם אוהבים אותך , יש לך אח שדואג לך , יש לך שתי נשים שמאוהבות בך. איזה עוד דאגות יש לך בחיים?" שאלתי בקוצר רוח , מחכה לתשובה שלו .
"עד לפני יום הייתי נסיך , לא היו לי את הדאגות של לשלוט בממלכה . כבר אלפי שנים אף נערה לא נכנסה לבית אנדרסון , למה פתאום היית חייבת להיכנס ? כוחו של הגורל."
" כוחה של האלה רוז , לפני המילים שלכם."
"המילים שלנו." הוא תיקן אותי ואני הנדתי את ראשי " זה גם העם שלך , בכול זאת את גם אשתי וגם מלכתי." הוא עונה , אני לא מוכנה לקבל שזה העם הזה , אני לא רוצה אותו.
"זאת כול הבעיה , אני לא רוצה להיות! יש לך שתי נשים שיכולות להחליף אותי בשמחה ואף אחת מהם לא תתנגד . לא מימי ולא קאסנדרה , אז תעשה לי טובה ותעזוב אותי!" צעקתי עליו את כול נשמתי "פשוט תעזוב אותי." נסוגתי לאחור , מניחה את כפות ידיי על ראשי בשביל לחסום את השמש המסנוורת .
"אני לא יכול לעזוב אותך! את לא מבינה שאת זאת הדאגה הכי גדולה שלי , את היא הנבחרת של המלכה רוז , לא מימי ולא קאסנדרה . את לא מבינה ,נכון?" הוא צעק עלי " לא אני הרסתי לך את החיים , את הרסת לי אותם . כי מרגע זה כול פעם שאני לא נמצאת בסביבה שלי אני לא יכול לשמור עליך , יש לאלה רוז כול כך הרבה אויבים שאת לא מסוגלת לדעת איך כמה רעבים הם יכולים להיות לבת אנוש." המילים של כריסטופר נכנסו מאוזן אחת ויצאו מהאוזן השנייה , הרגשתי חולשה ברגליים וקרסתי על הדשא הירוק .
הבטתי בדשא הירוק , לוקחת נשימות עמוקות ובאותו הרגע מזג האוויר מוצא את הזמן הנכון לחסום את השמש וענני גשם גדולים שהתקרבו אל עבר העיר . ברגע שכבר לא הייתה שמש שתחסום את כריסטופר מלהתקדם לעברי מצאתי אותו עומד מולי לאחר שנייה אחת , קורע מולי ברך ומחזיק את הטבעת.
"אני יכול לשמור על החיי הבני האנוש האומללים שלך , אבל את תהיה חייבת לעשות משהו בתמורה." הרמתי את עיניי מהדשא .
"תזרום ." אמרתי בחירשות עד שכמעט ולא מצאתי את קולי .
"את תהיה חייבת לחזור כול סוף שבוע לעיר רוז וכשאת נשארת במיין את לא מתקרבת לבנים אחרים ." אתה מוכן לחזור על זה שוב כי לא שמעתי את החלק השני ? הוא חושב שאני המשיך לגור במיין בלי להיפגש עם גראג וטיילור בגלל שהבן זונה הזה הוא חתיכת שמוק קנאי ?
"לא נמאס לך לקלל אותי?" הוא גיחך לאור קריאת המחשבות שלי .
" אתה לא יודע עד כמה אני נהנת מזה." זרקתי לעברו את החיוך המפורסם שלי .
" את מסכימה?" נאנחתי בכבדות .
"יש לי ברירה אחרת?" תירו בי , תהרגו אותי , מצידי גם תשמשו בוריד הראשי שלי בתור ארוחת בוקר , צהריים וערב רק תעיפו את כריסטופר מהעיניים שלי .
"אם כך , נשאר לי רק לסמן אותך כדי שכול הערפדים שכן גרים על פני כדור הארץ ידעו שאת שייכת לי." ותן לי לנחש , איך אתה עושה את זה בדיוק ?
במהירות הערפד שלו הוא תפס אותי במותניים וידו גלשה אל עבר גבי , הוא הטיח את שפתיו כנגד שפתיי , לוקח ממני את כול הנשמה האחרונה . עיניו נשאר פקוחות והם נעצו בי מבט זדוני . פתחתי את פי כדי לאפשר לו לנשק אותי ולא הייתי בטוחה עד כמה אני מטומטמת ברגע זה כי אני מנשקת אותו בחזרה . אבל ככול שהמצב הזה יגמר כמה שיותר מהר ככה החיים יהיו יפים יותר .
ברגע שהוא ירד עם שפתיו אל עבר צווארי הבנתי את הכוונות שלו , וברגע שניביו ננעצו בצווארי והרגשתי את הגוף שלי רותח ובעוד כמה דקות הוא עומד להתפוצץ, ראיתי בעיניי שחור.