נסיך האופל שלי – פרק 1

עם המרפק שברתי את קרש העץ שסגר את הדלת בפני האנשים ונכנסתי לבתוך .
אתם בוודאי חושבים שאני מטורפת , שאני חייבת יעוץ פסיכולוגי על כך שאני נכנסת לבית רדוף
שאף אחד לא התקרב אליו במשך מאות שנים , אבל יש לי דבר אחד לומר לכם .
אם אני חוזרת מהבית הזה עם הוכחה שהייתי בו אחרי שתיים עשרה ואני עדיין חיה , הפרצוף של
גראג גיי,- הבן של המנהל שהתערבתי איתו על הציון במבחן הסופי במתמטיקה – יראה כאילו
הוא ראה פרה מעופפת באוויר ויקבל סחרורת . אני לא יפספס לעולם הזדמנות להביס את גראג
במשחק שלו .
הרי אין מצב בעולם שאף אחד לא נכנס לכאן במשך שנים , מישהו היה חייב לנעול את הדלת מבפנים ומבחוץ וזה אומר שהוא היה פה , ואם הוא היה פה זאת אומרת שהאגדה המפגרת על
נסיך האופל לא קיימת , נקודה , ארבע סימני קריאה .
נכנסתי בעדינות ובשקט בעודי שומעת את הדלת החורקת מצד גופי , אם לא הייתי כול כך מטומטמתאז הייתי שותקת אבל במקום זה צעקתי על הדלת לשתוק . לאחר שהבנתי שצעקתי על הדלת גלגלתי עיניים ועשיתי את הצעד הראשון אל תוך הסלון השחור והמאובק ,פתאום יחד עם הצעד אני מקבלתגם מכה בראש ממדף התלוי מעל הדלת .
"גראג גיי , אם אני יגלה שאתה עשית אתה זה אני יהרוג אותך!" מלמלתי לעצמי ונכנסתי עם שאר הגוף אל הבית, בולעת בעיניי את הסלון ומנתחת אותו בראשי . סלון ללא רהיטים , חלונות ממוסמרים וקורי עכביש בכול מקום , אפילו במקומות שלי שלא חשבתי שיהיה ,היה .
" אוקי," אמרתי בבהלה " אני באמת צריכה להישלח לפסיכאטרי אם ככה אני מעבירה את יום שישי".התיישבתי על רגליי והתחלתי לצייר בעזרת גיר לבן כוכב על רצפת הבטון בזמן שעם היד השני אני מחזיקה את הפנס . לנשום עמוק , זאת סתם אגדה אורבנית , כנראה .
יחסית לבית , אני מתחילה לחשוש שאולי מדובר כאן באמת .
" אני לפעמים כול כך מפגרת !" צעקתי לעבר הסלון , בעודי מורחת חומר דליק על הקווים של הכוכב , לאחר מכן אני מציבה בכול פינה נר שחור ומדליקה אותו . אחרי שהכול מוכן אני נושמת
לרווחה ומתחילה לומר לעצמי 'הכול בגלל גראג , הכול בגלל גראג .. אם מישהו ימות היום זה יהיה גראג !' כמו דחליל אני נעמדת באמצע הכוכב ומסתכלת על השעון , שתיים עשרה .
אני מפילה גפרור על גבי אחד הקווים ובמידית הכוכב נדלק .
מסתכלת מסביבי , אף אחד , שום נסיך אופל ושום נעלים שמתפסים על הקירות , שום מערבולות
שבטעות יבוא אחד השדים של נסיך האופל , יחייך עם חיוך הצייסר* ואז יאמר " מצטער על העיכוב." ואז כמובן אני הצרח , ירים את הידיים מעל ראשי ויגרום לשד להיות חרש .
מכאתי כאף לאות שמחה והוצאתי את הפלאפון בעודי מחייגת לגראג דרך שיחת וידיאו .
"חתיכת בן זונה , אני מרגישה מאוד מוטרדת במצב הזה." אמרתי והרמתי את הפלאפון גבוה בשביל שהוא יתן לזווית נוחה לגראג לראות את המקום , זה נראה כאילו הוצאתי אותו מהמקלחת , השיער שחור שלו טפטף מים ועיניו היו פעורות לרווחה .
" אלוהים אדירים , את נמצאת בבית אדיסון ." הוא אמר בגמגום , אה באמת ?
" זה על מה שהתערבנו לא ? לפחות יש לי ביצים לבוא לכאן ולעשות את זה . אז כאן קרולינה
לבינסקי מוסרת ד'ש לכולם מבית אנדרסון ." נופפתי לעברו .
" וכאן גראג גריי , מוסר ד'ש לקרולינה לבינסקי מעמדת השוק שאני נמצא בה כרגע . אם הייתי
באמת מטומטם בשביל לשלוח אותך לבית המוות הזה הייתי שולח , ואם הייתי יודע שאת כזאת
מפגרת לא הייתי באמת מתערב איתך !" אתה אומר לי שעשיתי את זה לחינם ?
"אתה כול כך עומד למות ." אמרתי בקול הכי מאיים שהצלחתי לעשות .
" אני או את ?"
"חתיכת-" פתאום צעקה נפלטה מפי ושמעתי את הפלאפון נופל מכף היד שלי אל עבר הרצפה .