נישואים זה לא הכול- פרולוג
אז.. כמו שאן.קיי\מייק- זה שהחליט לצאת מגבולות האתר (כול הכבוד!) המליץ לי, אני החלטתי לכתוב סיפור אהבה בהמשכים :) מקווה שזה יעבוד! והודעה בקשר לג'סיקה- בגלל שלפני ג'סיקה כתבתבי גם סיפור שלם- ספר אפשר לאמר על אותו הנושא בערך, מין ספר-הקדמה כז לג'סיקה, אני אצטרך להצליב המון דברים… אז יקח זמן עד שיצא הפרק החדש :)
אז…. תהנו ממה שיש עכשיו! :)
~~~~~~~~~~~~
"אתה לא מבינה?1" צרח אריק. הוא נחת על הספא הלבנה וזרק לעבר דימה רכרית לבנה גם כך. שנחתה על פניה הלבנים בשלג, והיה כול כך ברור שזה כאב לה. אפילו שהבעת פניה לא השתנתה, אבל משהו בתנוחה שלה, התקשה יותר. שיניה, מאחורי זוג שפתיים דקיקות ולא חושניות כלל נחשקו מרוב כעס, עצב. אכזבה. היא לא ציפת לזה.
מבטו של אריק נח עליה. על פניה, רגילה, בטנה, צווארה. הכול. כאילו צילם אותה ועכשיו בוהה בה בכעס. כאילו היא מטומטמת. דימה לא יכלה לסבול את זה. איך אפשר לסבול שבנאדם שאתה אוהב- מפנה לך גב, ורק דברים קטנים וגשמיים בלבד חשובים לו?! דימה התחילה להתקרב אל עבר אריק, שעדיין בהה בה בכעס, גבותיו השחוורות והדקות מטבען, התכווצו יחד מעל שתיי עיינים כחולות כהות- כמעט שחורות. אבל לא כמו עיינים חומות- שבכלל אי אפשר להבדיל אותן מהאישונים, אלא כחולות כהות. כמו ים בזמן הסערה, סערה חזקה וחסרת מנוח. שנמשכת כבר ימים רבים, שנים. עיניו הכחולות ננעצו בעיניה הירוקות כעור נחש חלקלק של דימה. שיערה החום, שטני ובלונדיני בעבר, נראה היה שהוא מכהה מיד, בין רגע, ועיייניה, הקטנות גם ככה, בצטמטמו עוד יותר, מאחורי זוג משקפיי גון-לנון ענקיות שכיסו יותר מ שלושת רבעי מפניה הצנומים. היא עמדה כמה סנטימטרים ממנו. ונראה היה שמבטו הכועס- והראדיש לפני כן, הופך להיות מפוחד מעט בעצמו, אבל הכעס לא נסוג או נעלם. ואפילו לא דהה. רק התחזק. עיניו הפסיקו לבהות בה, אבל הכחול בעיניו הפך לכהה יותר, חזר יותר, סערתי יותר. כחול יותר.
"מה אני לא מבינה?" שאלה דימה. היא התיישבה על הרצפה, כאילו היא קרת רוח, אבל כול פניה אמרו שלא. היא כעסה, זעמה, היא הרגישה חרטה עצומה שבכלל הסכימה לזה! היא שילבה את רגליה, שהיו חשופות למגיר פרט למיני ג'ינסים קטנים, שהגיעו לה עד אמצע הירך בערך. הפ היו מקושקשים בצויורים מפותלים חסרי שממעותף אבל יפהפיים- שאריק צייר כאשר היה… צעיר יותר, נחמד יותר, אכפתי יותר, דואג יו… פחות.
ארק נאנח.היא שילב את רגליו, אחת על השניה, והניח את ידיו על הירכיו ותוף עליהן בעצבנות, בחוסר סבלנות. חליפתו הלבנה הכבידה עליו, ההי לו חם מידי. חם מאוד. הוא בשמחה היה משיל מעליו את החליפה ונשאר בגופיה וחתונים, וגם ככה זו דימה- היא לא תתפלא. היא מכירה אותו.
אבל לא. הוא לא רכצה להראות לה את חולשותיו עכשיו. זה לא היה הרגע. עכשיו הוא הגבר, לא היא. הגיע המזן להראות לה… שהוא גם יכול להשפיע.
"אתה למבינה, שעכשיו את הורסת הכול?!"
"את מה?1" צעקה בתשובה דימה, מעיפה את ידיה לכול עבר. למרות שהם היו במרחק סנטימרים בפורים אחד מין השני. אירק התכופף והתיישב לידה. הוא הניח את ידיו על ברכיה בגילוי חיבה לא צפוי, בו לא התמשמש זה זמן מה. הוא התקרב עם פניו לעבר פניה. הוא הרגיש את נשימותיה הקצובות והמפוחדות. היא פחדה. היא תהתה למה הוא כועס כול כך, ואחרי הכול מפגין חיבה כלפייה, אחרי כול מה שקרה… הוא… אולי הוא הולך להחטיף לה? להרוג אותה? להרביץ לה?
שפתיו נעו באיטיות.
"את…" הוא אמר. דימה הכינה את ראשה. סנטרו נח על שיערה החום- שהתבהר בפתאומיות. נשימותיו הפרעיחו כמה שיערות באוויר. "את הנישואין שלנו"
תגובות (3)
זה ממש יפה יש לך כתיבה מהממת!
ואיזה חמודה שכתבת שאת אוהבת את הסיפורים שלי בפרופיל תודה מתוקה!
התחלה יפה ,אנחנו מצפים להמשך!!!!!
הסיפור יפה והכול *רגע של כעס* אבל את עוד פעם לא מפסקת נכון ומלאמלא שגיאות כתיב ואני כועסת עלייך ושו.
ותקוע לי בראש החלק הזה (הראש הכחולף כן?) – "אתה לא מבינה?!" מותר לי להשתמש בזה באנג'רסט? זה פשוט אדיר בשביל טרנסג'נדר.
וזה יפה. חו. מהשגיאו. כתיב.
מיטי.