ניצחת!

ניצחת!
את יכולה להתחיל לשמוח.
ניצחת אותי,
אני כבר לא יכול לשכוח.
ניסיתי,
באמת שנתתי את הכל.
ניסיתי,
נגמרו לי הכוחות,
אני כבר לא יכול.
אני לא יכול לסלוח,
אני לא יכול להמשיך לברוח.
הרמתי את הידיים,
אני יושב בחדר,
צועק לשמיים.

ניצחת!
בחרתי לא להלחם.
ניצחת אותי,
את מונעת ממני להתקדם.
התייאשתי,
בחרתי להפסיק לסבול.
התייאשתי,
בחרתי להפסיק ליפול.

ספגתי בשבילך,
ספגתי לא מעט כאב.
בחרתי בעצמי את החרב.
ומה עשית?
דקרת עמוק את הלב.
דקרת בלי לחשוב יותר מדי.
חייכת,
המליצו לי ללכת,
אמרו לי שלברוח כדאי.
ואני חייכתי חזרה,
האמנתי להכל.
והיום אני שבור,
לא מסוגל אפילו לאכול.

ניצחת!
את מוזמנת להמשיך בחייך.
ניצחת באמת,
איך אני ממשיך בלעדייך?
כנראה שאני נהנה מהסבל
כי אחרת איך אני לא מצליח לשחרר.
אולי לא נפגעתי מספיק,
ואת בינתיים מגנה על אחר.
אני מודע לעצמי,
אך בכל זאת אני נפגע.
אני עוד אקום חזרה,
אני נשבע.

ניצחת!
את מוזמנת למחוא לעצמך כפיים.
ניצחת,
אבל בתכלס,
את מאבדת אותי בינתיים.