אנג'ל
המשך יבוא..
*אל דאגה,הכל עוד יכול להשתנות.

ניצוצות באויר-פרק 17

אנג'ל 12/03/2012 662 צפיות תגובה אחת
המשך יבוא..
*אל דאגה,הכל עוד יכול להשתנות.

כריסטין בדיוק סיימה משמרת בבית החולים.
"יש כאן חייל שמחפש אותך.."אמרה לה חברתה שריל.
"גלן,"אמרה חושבת עליו.
"לא,"נשמע קול,"זה לא גלן..אני חברו בן."
"מה שלומו?"שאלה,מבחינה במבט העצוב על פניו של חברו בן.
"לא טוב."ענה בן,מוחה דמעות מעיניו.
"מה אתה מנסה לומר לי?"שאלה,מתחילה לדאוג שמשהו קרה לו.
"כדאי שתשבי.."אמר,כשהם מתיישבים על הכיסאות באחד מחדרי ההמתנה בבית החולים.
"משהו קרה לו.."היא הבינה,מביטה בו בזוג עיניים מודאגות.
"ובכן..הוא.."נאנח.המעמד הזה היה קשה לו מאוד.
"מה קרה לו?"שאלה מודאגת.
"..גבירתי.."אמר בפניה.
"אתה יכול לקרוא לי כריסטין.."אמרה לו.
"כריסטין..גלן,נפצע באורח אנוש בקרב.."הוא אמר בקול רועד.
"אוי ואבוי..הוא בסדר?"שאלה.
"לא.הוא לא בסדר."ענה בן.."הוא ביקש למסור לך את המכתב הזה."הגיש בידה את המעטפה,כשעליה מעט דם.
"אוי לא!"קראה,אוחזת בידה את המכתב.
"רק רציתי שתדעי:לא הכרתי חייל אמיץ ממנו.הוא נלחם בגבורה ורץ אל תוך האש הצולבת בכדי להציל חיילים פצועים,עד הרגע האחרון שלו.הוא גיבור."הדגיש בן באוזניה.
"אני כל כך מטומטמת.."קראה כשאנחת כאב נשמעת מגרונה.
"אל תדברי כך.."אמר בן,מבין לליבה.
"הייתי צריכה להיות איתו..ובמקום זה..אמרתי לו ללכת."קראה.
"הוא אהב אותך.מאוד."אמר בן,מנסה לנחם אותה.וברגע שאמר זאת,פרצו דמעות מעיניה.
"נתתי לו לצאת לקרב עם לב שבור.אייך יכולתי?!!"קראה,כועסת על עצמה.
ברגע שדיברה עם בן היא הבינה.גלן איננו.
בן הותיר אותה,לבדה עם המכתב.
כריסטין הגיעה אל ביתה מתיישבת על מיטתה.
וקראה את מכתבו של גלן אליה.
"כריסטין היקרה שלי,"פתח את מכתבו.
"אם את קוראת את המכתב הזה משמעו שאני כבר לא בחיים.יצאתי אל הקרב הזה בכדיי להבטיח שלום על בניי עמי,כשאת בליבי.הרגעים שהייתי עימך היו קסומים.אנצור אותם לנצח.
רק רציתי שתדעי שמה שאני מרגיש כלפייך הוא אמיתי.כל מבט שלך,נגיעה שלך מגביר את קצב פעימות ליבי.אף אחת מעולם,לא גרמה לי לחוש כך.אני מקווה שתהיי מאושרת,תמיד.
אהבתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך.נגעת בליבי עד כאב,וגרמת לו לדמם.לא פעם.
הלכתי אל הקרב הזה,מלווה ברגשות אשם.
כשליבי שבור בקרבי.כשאני חושב שוב על מה שגרמתי לך כשנפרדנו לפני שלוש שנים,בא לי למות.
לא הייתי צריך לעזוב אותך כך ,לעולם.
נראה שהתפכחתי מאוחר מידיי ואיבדתי אותך,לנצח.
הלב שלי נקרע בקירבי כשאני חושב על הצער שגרמתי לך.לא יכולתי להביט לך בעיניים.זה כואב מידיי.
אני ,לעולם לעולם ..לא אשכח אותך,כריסטין.כי מה שהמוח כבר הספיק לשכוח,הלב זוכר.לנצח.אני כותב לך את המכתב הזה בכאב,כשדמעות זולגות מעיניי.והכאב מנקר ודוקר את נשמתי.שימרי על עצמך,כריסטין,יקרה שלי.את הוא ליבי.מקור חיי.
אני אוהב אותך,
גלן."

"גלן.." אחזה את המכתב קרוב לליבה ופרצה בבכי.
"כריס..מה?..מה קרה?"ניגשה אלייה שריל.
" קיבלתי בשורה שגלן איננו,שריל."אמרה כריס.
"מה זאת אומרת ..איננו?"שאלה שריל.
"איננו. הוא נהרג."אמרה כריסטין.
שכן,לא נאמר זאת במפורש.היה מעט חוסר וודאות בקשר אליו.
כריסטין הראתה לשריל את המכתב שהוא כתב לה.
"הוא כתב את המכתב הזה בהמון אהבה."אמרה שריל,כשכל מילה ממיסה ומחממת את ליבה.


תגובות (1)

וואו ממש יפה !!

14/03/2012 06:28
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך