ניצוצות באויר-פרק 16

הלחימה המשיכה.המון חיילים נהרגו.במצב של מלחמה,כל דבר קטן יכול להשפיע.דברים משתנים מרגע לרגע.
המון פצועים.גלן הובהל לבית החולים הצבאי באמבולנס כשמצבו אנוש.הוא כמות מסיבית של דם.
"צריך למהר,"אמר בן חברו,"יש לו דופק חלש."
"כריסטין.."אמר גלן וחזר על שמה,כשדם ממשיך לדלוף ולנטוף מפצעיו.
"מי זו כריסטין?"שאל הפרמדיק,בעודם נוסעים.
"מישהי ששברה לו את הלב."אמר בן,מנגב את הדם שיצא מפיו של גלן,שנאנק מכאבים חזקים.
"גלן מדמם קשות.הוא זקוק לדם,ומהר."קרא הפראמדיק ,כעבור מספר דקות הם הגיעו לביית החולים.
ממהרים להכניס את גלן פנימה.
הצוות הרפואי ניסה להשתלט על הדימום.
"הוא בידיים בטוחות עכשיו,"אמר לו איש צוות.
בן חיכה בחדר ההמתנה,חושש לחייו של חברו הפצוע.
בידיעה כי הוא עלול למות.
כשכעבור מספר רגעים יצא אליו איש צוות.
"מה מצבו?"שאל בן,נסער.גלן היה חברו הטוב ביותר.הם,סוג של גדלו יחד.
"לקחו אותו לחדר ניתוח.חברך סובל מפגיעות פנימיות קטלניות.המון כלי דם פגועים.הוא מאבד המון דם."אמר לו אחד הרופאים.."זו אחת הפציעות הכי קטלניות שראיתי בכל ימיי כרופא.הוא פצוע אנוש."
שכן איש מהם לא ידע כי גלן,בחר במוות.הוא יצא להלחם במטרה לסכן את חייו עבור מיליארדי איש מבני עמו.במיוחד עבור משפחתו.הוא שם את משפחתו בראש מעיניו.בן,חברו מעולם לא ראה אומץ לב יוצא דופן כשלו.כשרץ אל תוך האש הצולבת בכדיי לחלץ חיילים פצועים.הוא סיכן את עצמו ,כהוגן.
כריסטין לא ידע כלל על פציעתו האנושה.שכן,לגלן הייתה תחושת בטן שהוא עומד להפגע.
כעבור כשעתיים בחדר הניתוח,ניגש אליו איש צוות,כשבגדיו מהולים בדמו של גלן.
"מה מצבו?"שאל בן,מבין בין השאר כי זה הוא אות מבשר רעות.
"הצלחנו לייצב אותו.."אמר איש הצוות.
"אז..הוא יהיה בסדר.לא?"ניסה בן להבין מדבריו של הרופא.
"מצבו לא טוב,בן."החל שוב הרופא לומר לו.
"הו לא."הבין בן,"מה אתה אומר לי?..אתה אומר לי שהוא… גוסס?"
"תקשיב.."נאנח איש הצוות.."נקווה שהוא יחזיק מעמד וישרוד לפחות את הלילה.אתה תישאר איתו?"
"בטח,"אמר בן,"כשדמעות זולגות מעיניו.הוא הבין שעוד רגע יאבד את חברו הטוב.
"הוא רוצה לראות אותך."אמר הרופא.
בן נכנס אל החדר.מתיישב ליד מיטתו של גלן.
"בן.."אמר בקול חנוק,שמח לראותו.
"היי אחי,"אמר..
"מדוע אתה כה נסער?"שאל,וברגע לאחר מיכן נאנק מכאבים.
"אתה עומד למות…"אמר בן כשדמעות מציפות את עיניו.
"המעמד הזה קשה גם עבורי,בן.אבל,אני עדיין חי.הלב שלי עדיין ,פועם."נאנח.גלן נשם בכבדות.נשימותיו הפכו מאומצות.קצב ליבו,עדיין סדיר ותקין.מה שהפריע לו יותר מכל היה הכאבים,שלא הרפו ממנו.גלן קיבל מנות דם רבות.הוא איבד המון דם בקרב הזה.
"יש לי בקשה אחרונה ממך.."אמר גלן,סובל מכאבים עזים.
"אעשה כל מה שתבקש,אחי.."אמר בן,בעצב.
בעוד גלן מוציא מיכיסו דף נייר מהול במעט דם.בדם שלו.
"אני רוצה שתתן את המכתב הזה לכריסטין.."אמר גלן,כשעיניו הירוקות דומעות.
"גלן,בבקשה.."אמר כשהדמעות מוסיפות לזלוג מעיניו.כשפצעיו מוסיפים לדמם.
"אנא ממך בן.זה חשוב לי.."נאנח גלן.."קח את המכתב וצא מהחדר הזה.."
"אבל..גלן.."החל בן מתווכח עימו.
"זוהי פקודה!"קרא גלן.
בן לקח את המכתב מידו של חברו הנוטה למות,ויצא מין החדר.
בעוד גלן,שוכב במיטה,כשדמעות פורצות מעיניו.הוא חשב על כריסטין, סובל משברון לב.
כשהוא יודע ומבין כי עלולים אלו להיות רגעיו האחרונים.יודע,שזה הסוף שלו.