ניסיון כתיבה אני ימשיך עם תרצו… הילד ללא השם

אני קייט אני בכיתה ט' והחלטתי לספר את הסיפור שלי. קמתי כמו כל בוקר שמתי את האיפור שכמובן נבע מחוסר הביטחון העצמי העצום שלי. איפור שיבליט את עניי הכחולות והברשתי את שיערי הברוטני. מצחצחת שינים, אוכלת קורנפלקס דל קלוריות עוד תוצאה של מה יחשבו עלי. אני מסמסת לחברות שלי שניפגש בירידה מההסעות ויוצאת לעוד יום שגרתי שוב אני עולה להסעה שמה את האוזניות האדומות שלי מפעילה את הנגן, שומעת את השירים האהובים עלי. אני מביטה בחלון ההרים והנוף הירוק שכיסה את ההרים השמים היו תכולים מתמיד ואז אני רואה אותו, הוא היה באותו המצב כמוני, עם האוזניות מסתכל אל החלון. אבל משהו היה שונה בו המבט שלו היה רציני, והפנים שלו נראו ללא זהות. ומאז אני קוראת לו ככה הילד ללא השם. אני תמיד רואה אותו יושב בהסעה, לפעמים הוא רואה אותי ואני עושה כאילו לא ראיתי שהוא הסתכל אבל מה אני בשבילו? סתם ילדה ללא שם. השיער החום הגלי שלי הציק לי ולא יכולתי לראות אותו מהר מאוד הגעתי לבית הספר החברות חיכו לי מחוץ לאוטובוס צעקות עפו מכל עבר ורק אני חיפשתי אותו רציתי לראות לאן הוא הולך אבל כבר לא ראיתי אותו הוא נעלם, הלך.