נימוס באופק פרק 2
״היי״ אמרתי בכוונה להתחיל שיחה אם הילדים שהתיישבו ליידי
״היי״ הבת אמרה בשקט והסיטה את ראשה לכיוון המנהלת בכוונה להקשיב
״אני מצטער,היא קצת חרשנית״ הבן אמר וחייך חיוך מתוקֿ
״זה בסדר, אם אפשר לשאול,מה אתם עושים פה? אתם פשוט לא נראים הכי בקטע של נימוס..״
״סיפור ארוך ומשעמם, ההורים שלנו מתו אני הדרדרתי לפשע היא ניסתה לעצור בי, נכנסנו לכלא,הוציאו אותנו בתנאי שניהיה בבית ספר הזה כי מעולם לא יצא ממנו מישהו שחזר לפשע ועושו את זה להרבה מאוד ילדים כמונו.״ הוא סיפר ואני הקשבתי, זאת הייתה הפתעה,
״בכלל לא משעמם״ אמרתי בעניין
״אז מה את עושה פה?״
״אני …. סיפור ארוך , אני לא רוצה לדבר על זה״ אמרתי
״אני ג׳וליאן וזה הארי, אחי״ פתאום הבת שמה לב אלינו והתחילה לדבר
״אני לוסינדה, אבל תקראו לי לוס ככה כולם קוראים לי … יודעת מה? אני אקרה לך ג׳ול״
הם צחקו
״אני מפריעה למישהו? אני חושבת שאם שלושתכם יהיה עבודה קשה!!״ המנהלת התפרצה לשיחה וכולנו הסמקנו ״אנחנו פשוט מדברים על כמה שאנחנו אוהבים אותך״ הארי אמר וצחקנו
״לכו למעונות״ היא אמרה לכל הילדים ואנחנו התחלנו גם ללכת, הארי הלך לחלק של הבנים ואני וג׳ול חיפשנו את החדרים שלנו, בפתק לי היה כתוב חדר 17 , מצאתי אותו נפרדתי מג׳ול ונכנסתי לחדר, להפתעתי חיכו לי שם שתי בנות, אחת הייתה ג׳יניגית אם נמשים מחוייכת והשניה אם שיער בלונדיני ועיינים כחולות , ״היי, אני לוס״ אמרתי והנחתי את הדברים על המיטה שהייתה שם ״אני ליליאן וזאת מיקיילה ״ הג׳ינג׳ית אמרה וחייכה , חייכתי בחזרה והתחלתי להכניס את הדברים שלי לארון, פתאום ראיתי שהארון מלא, ״מישהי משתמשת בארון הזה?״ שאלתי ״לא״ מיקיילה ענתה ״אז למה יש פה המון שמלות מנופחות אם קשירות מסובכות?״ שאלתי אם הבעת פנים מבעותת ״אילו הבגדים שלנו , את יודעת עד שנלמד לתפור ואז יהיה כאן עוד בגדים,אילו השמלות שחייבים ללבוש כל הזמן חוץ מבלילה , ובחגים יש בגדים מיוחדים,ולבנים יש תמיד חליפות ״ ליליאן אמרה בהתרגשות הוצאתי שמלה אחת , היא נראתה כמו בסרטים של הנסיכות משנות השישים , אמלה, צמוד למעלה ומנופח ממש למטה, מאחורה יש סרט שצריך לקשור כדי לחנוק את עצמך יותר, בנוסף יש גם מחוך מאחורה כדי שנמות לגמרי. ״בגדים נוחים,אה?״ שאלתי בציניות ״בוא ננסה ללבוש אותם, אמרו בתחילת היום שהוא נוח אחרי שמתרגלים אליו במשך שבועיים בערך ואז אתה פשוט לא יכול ללבוש בגד אחר״ ליליאן המשיכה בהתלהבות .
תגובות (0)