ניורקית וערס 3 אאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעא פרק 1

מהעונה הקודמת:
"אני נכנס לים אהבה שלי"אמר לי דור ונכנס הייתה לו הודעה קולית לחצתי על שמע "דור אתה צריך להשיג עוד מידע ולהרוג את אמה תוך 48 שעות"הייתי בשוק היתלבשתי וברחתי.
מישהו סתם לי את הפה והכניס אותי לסימטה. הוא הוציא רובה הוא בא לירות בי אבל הקדמתי אותו ודקרתי אותו ליד הצלעות.
הם רדפו אחריי הגעתי חמבוי סתום לא ידעתי כבר מה לעשות…
מהפרק האחרון:
"תטפלו בו המרדף לא נגמר"אמר הבוס "שלום דור אני ג'ון מאליק ,אבא של אמה וג'ונתן מאליק"אמר לי והייתי בשוק למה שהוא ירצה להרוג את הבת שלו זה לא הגיוני פשוט לא הגיוני,הם טיפלו בי בדיקרה והלכו לצד השני "כל אחד יבוא מצד אחר וניתפוס אותה"אמר ג'ון הינהנו ורצנו קלטתי את אמה הגברתי מהירות היא קלטה אותי והגבירה מהירות גם היא ראיתי שמשמאל באים 2 חיילים כמוני ל ג'ון ומימין אותו הדבר ומיקדימה באו ג'ון ואבי והם אני לא מאמין זה פשוט לא הגיוני…
___________________________________________________________________
גם ג'ונתן היה שם אבל הוא נראה שונה השיער שלו היה חום בהיר לא שחור והעיניים שלו היו כחולות כהות כמעט שחורות "מי…מי זה?"שאלתי "אתה מכיר אותו כג'ונתן מאליק אבל זה אושר כהן חייל שלי שעקב אחרי אמה בתקופה שלה בישראל עם החבר שלו שון" ג'ון אמר בחיוך מאחוריו בא שון כן שון הידיד של אמה הידיד שהיא הכי האמינה בו…
~נקודת מבט אמה~
גם ג'ייס היה שם הייתי בשוק לא יכולתי להגיד כלום "מי…מי זה?"שאל דור אני שונאת אותו אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה "אתה מכיר אותו כג'ונתן מאליק אבל זה אושר כהן חייל שלי שעקב אחרי אמה בתקופה שלה בישראל עם החבר שלו שון"אמר 'אבא' שלי בחיוך אבא שלי לא חשבתי בחיים שאני יראה אותו . חשבתי שאם אני יראה אותו אני יהיה הבנאדם הכי שמח בעולם אבל טעיתי הוא רוצה להרוג אותי ותמיד רצה גם דור וגם…אני לא מאמינה שון.
"שון?"שאלתי "מצטער אמה"הוא אמר והרכין ראש הרגשתי את הדמעות צורבות שורפות וחונקות אותי מבפנים כל האנשים שבטחתי בהם איכזבו אותי.
-לירון ומאי
-מירון ומעיין
-דור
-ושון
בחיים לא חשבתי שיצליחו לישבור אותי ככה כבר לא היו לי הכוחות להילחם מעט הכוחות שהיו לי לפני רגע נשברו ונעלמו ברגע שראיתי את שון. הרגשתי דמעות בוגדניות יוצאות אחת אחרי השנייה מעיניי . והכל התחיל להיטשתש שמעתי צעקות צרחות צווחות הדבר האחרון ששמעתי והוא גם היה האחרון שרציתי לשמוע זה "אני מצטער אמה" זה היה הקול של שון חייכתי חיוך קטן ונפלתי על הריצפה מרגישה איך כל מה שהאמנתי בו נגמר כל מי שאהבתי נעלם כל מי שסמכתי עליו כבר מבחינתי לא קיים האבא שדימיינתי מעולם לא היה קיים וגם לא יהיה.
***
הרגשתי כאבים עזים בחזה פתחתי את עניי בעזרת כמה מיצמוצים והצלחתי הייתי בחדר לבן בו אני מחוברת למכונות כבר לא עם הבגדים שהייתי איתם לפחות לא אם אותה חולצה ומיכנסיי החולפו בטייצ קצרצר ופשוט שיערי היה אוף בקוקו מתוח ויפה שהפוני שלי בתוכו.
היסתכלתי סביב וראיתי את אליראן עם דמעות בעיניים "אליראן?"אמרתי לו . ראיתי את השוק על פיניו הוא היסתכל עליי "היי"אמרתי לו ודמעה בוגדנית יצאה מעיניו . הוא חיבק אותי בחוזקה וסירב לעוב כך גם אני עשיתי חיבקת אותו ולא עזבתי כמה שהיתגעגעתי אליו אין לתאר לחיבוק שלו למגע שלו פשוט… אליו.
~נקודת מבט אלירן~
ראיתי אותם ראיתי הכל הייתי קשור לידי נימצא ג'ונתן , ג'ונתן האמיתי הנאדם שהיה כמו אח שני בישבילי שחשבתי שאמה נימצאת איתו בטוחה איתו כרגע לידי קשור כמו שהוא היה במשך החצי שנה האחרונה כן הוא כבר ראה את אמה אבל אז מה שקרה קרה…
"היא תהיה בסדר , אמה חזקה"אמר לי שאנחנו עוד מיסתכלים על המראה הנורא שעל המסך את אמה רודפים אחריה עם רובים שנועדו להרוג אותה. לפגוע בה ולהשאיר אותה ללא רוח חיים.
ידעתי מהתתחלה דור הזה לא נראה לי אבל שון. שון החבר הכי טוב שלי הבנאדם שהיה הכל בישבילי שהיה פאקינג מאוהב באמה מאוהב , או ליתק דיוק עדיין מאוהב עשה לנו עזבו לו לה! דבר כזה לא ציפיתי אחרי איך שהוא תמך בה אם מה שקרה אם לירון… כן אני יודע על זה ידעתי על זה מההתחלה אף אחד חוץ משון יודע אני יודע וגם אף אחד לא הולך לדעת לא הולכים לחזור לבחור הקודם ששבר לה תלב ממש לא.
"לכו לאמה"בא פתאום ליאור ושיחרר אותנו "מה אתה עושה פה?"שאלתי אותו "זה לא משנה עכשיו לך לאמה אני יטפל בג'ונתן"אמר לי הינהנתי ורצתי אין אין על אח שלי הגעתי ושמעתי ירייה ראיתי את אמה את שון אומר לה אני מצטער אותה נופלת אם חיוך קטן למשמע מה ששון אומר . לא יכול להיות זה לא קרה עוד פעם נפלתי לריצפה וניזכרתי , ניזכרתי שירו באמה הבית חולים ההלוויה המזויפת שגילינו את האמת בהכל פשוט… זה לא יכול לקרות פעם קודמת החזקתי את עצמי אני אציל אותה אני לא אתן לה ליפול אני לא אתן לה רצתי אליה ונסעתי איתה לבית חולים.
אחרי כמה מן הגענו היא עברה ניתוח להוצאת הכדור ישבתי לידה .
***
כבר עברו חמישה ימים חמישה ימים שאני והיא באותו מצב אני לא יכול לזוז הרופאים רוצים לנתק אותה להכיז עליה כמתה אבל אני לא מוותר גם אם זה ימשך חודש , חודשיים מיצידי פאקינג חמש נשים אני לא זז ואותה לא מנתקים אין מצב אני לא מוותר עליה אז וויתרתי זה לא הולך לקרות לא עוד הפעם…
"אליראן?" שמעתי קול אני לא מאמין הייתי בשוק הרגשתי את הדמעות מאימות לצאת אבל לא נתתי להן. היסתכלתי עליה על תווי פניה היפים והעדינים על עיניה הכחולות אפורות והיפות על שיער הבלונדיני הארוך שכרגע היה אסוף בקוקו גבוהה ומתוח שמחמיא לה מאוד דמעה בוגדנית יצאה מהעין שלי "היי"היא אמרה וחיבקתי אותה חזק. לא רציתי לזוב ועמוק ביפנים ידעתי שגם היא לא היתגעגעתי עליה כל כך תודה אלוהים שעזרת לי לא לוותר תודה!!!