ניה ולאון, עיניים שאומרות הכל פרק 2

שתיקה ארוכה, עיניים נוצצות, שפתיים מלאות תשוקה, רגליים רועדות.
רוח נושבת ומעיפה את שערה השטני הנוצץ, הכוכבים נוצצים עליה כאילו סוגדים לה.
הוא מביט בה עמוק לתוך העיניים, עמוק לתוך מחשבותיה, היא מסתכלת עליו במלוא החרדה, נושמת קלות, לא זזה ממקומה, שותקת, מביטה אליו בעיניים גדולות ויפות, מלאות עצב. היא מביטה בו באכזבה, בתיעוב נוראי, אך גם באהבה עצומה. אותה אהבה חסרת גבולות וזמן שהייתה להם.
הם ממשיכים להביט זה בזה בלי לומר מילה. הוא יודע שהיא כועסת, הוא רואה זאת בעיניה , איך יכל לאכזב אותה ככה? איך יכל לפגוע בה ככה? בשביל מה בא? היא שונאת אותו.
לבסוף התעשת, התקרב עוד אליה "ניה,כמה שגדלת." אמר והתקרב עם ידו אל פניה, היא נרתעה ממנו והזיזה את ידו בתוקפנות, כמו חיה בודדה שלא נגעו בה בחום אף פעם.
"תעוף ממני,תעוף ממני ומהר, אל תדבר איתי ואל תפנה אליי, אל תבוא לפה אף פעם" אמרה והרגישה איך ליבה מתפוצץ ותכף כל פניה יאדימו.
הוא הסתכל עליה , לא נרתע ולו לשנייה, לא הלך ולו לשנייה. "אני לא הולך ניה, את באה איתי וזה לא מעניין אותי."
היא הייתה בהלם, "מה הוא חושב לעצמו?" אמרה בליבה, אך עם כל הקשיחות שלה עיניה נצצו באהבה אליו, עינה הטובות והיפות, היא רצתה לחוש אותו ורק שיגע בה וינשק לה.
הוא ידע זאת, תמיד ידע לקרוא אותה, תמיד ידע מה היא חושבת הוא לא וויתר עליה עכשיו, לבסוף התקרב אליה עוד הם היו צמודים וקרובים הרגישו את נשימתו של השני, "את באה איתי, הבנת?" הוא נשק לשפתיה והצמיד אותה אליו, היא נאבקה איתו סטרה לו, בעטה בו צווחה עליו שיעזוב אותה
אך לבסוף נרגעה נתנה לאהבתו להתפרץ אליה, היא וויתרה לעצמה, רק לרגע לחוש את שפתיו , רק לרגע לאהוב אותו, כמו פעם.