נותר לי רק לעלות

הדמעות מבקשות ומתחננות לפרוץ את המחסומים,שיברון לב זה קשה באלו החיים. המועקה על הלב דורכת ואותו רומסת. הלב מתנפץ ואין מי שאת הרסיסים יאסוף. זה כואב וגומר. אבל אני יודעת שמלמטה אפשר לעלות רק למעלה, כי כשאתה הכי נמוך, הכל יותר גבוה. הלב בוכה, החברה איתו. ואני, אני לבד. אבל אני יודעת שאין יותר בודד מלבד, ואני יודעת שמכאן רק התחבר. אבל אותו אני רוצה ולא אף אחד אחר. הדמעות זולגות סוף סוף, הן פרצו את כל המחסומים. הן זולגול, ומשאירות נחילים של דמעות. זה רומס, זה שובר, וגומר. אבל אני הכי למטה שאפשר, ומכאן לעלות זה כל מה שנותר… כי אין למטה יותר מכאן, כי עכשיו אני למטה, ואף מאבדת תחושת זמן. הלוואי ואותי יאהב, הלוואי והיא אותו לא תואהב, הלוואי ורק העלה, הלוואי והרגשות יצאו בדיבור שונה.