נופלים על הרגליים -פרק 23- פרק סיום.

״לא חשבתי שאני אראה אותך כאן״ דין אמר ליונתן ,
כשהוא ראה אותו יושב על הבר ודין עבר שם במקרה או לא ממש במקרה,והחליט לגשת ולדבר איתו.
״הייתי צריך לשתות משהו..״יונתן סינן לעברו וסיים את המשקה שלו במהירות.
״תוכל להגיד שאני קלקלתי אותך..״ דין אמר ליונתן בצחוק ונתן לו מכה קטנה בכתף והתיישב לידו על הבר.
״מה אתה רוצה ממני?״ יונתן שאל אותו בכעס.
״מה?״ דין שאל אותו בדאגה כשלא הבין מה למה הוא מתכוון.
״רגע אחד אתה אומר שאנחנו חברים ,רגע אחד אתה מופיע לי בחדר, ושנייה אחרי זה אני רואה אותך מתנשק עם טיילור..״ יונתן אמר בכעס לדין שזז באי נוחות בכיסא.
״קדימה דין,מה אתה רוצה ממני?״ יונתן לחץ עליו .
״אני וטיילור בדקנו אם אני …הומו״ דין התחיל להגיד לו יונתן נשען אחורה בכיסא,הוא ידע שהולך לבוא משהו מעניין עכשיו.
״פתחנו חשבון בגריינדר בשביל לבדוק את זה,
כי להגיד לך את האמת ?אני מבולבל, בגלל זה גם לא עצרתי מיד את הנשיקה עם טיילור כי..״ דין התחיל לשפוך את ליבו לפני יונתן
״אני וטיילור אז בתחרות על ליבך?״ יונתן אמר לו בקול מזלזל ועצר אותו כשהבין מה הוא הולך להגיד לו .
״לא,כאליו כן..אין לי מושג,היא די משוגעת״ דין אמר לו בתסבוך ,
כשהבין למה טיילור התנהגה מוזר כל פעם שהוא דיבר על יונתן.
״אני לא מאמין שעשית דבר כזה..״ יונתן אמר לו בזילזול וזה לגמרי עיצבן את דין.
״אין לך זכות להעביר עלי ביקורת!״ דין אמר לעבר יונתן בכעס ויונתן הסתכל עליו,הוא משך את תשומת ליבו
״אוקי זה מעליב אני מבין,שמתי אותך בתוך תחרות שאתה לא מודע עלה בכלל ,ממש מרושע מצדי..
אבל אולי תצא לרגע מהקפוסה הקטנה הזאת שנקרא -אתה ,ותבין שיש פה גם אותי בסיפור,אתה תמיד מרוכז בעצמך כי אתה כל כך בטוח ושלם במקום שאתה נמצא בו..״דין אמר ליונתן בכעס ויונתן רק הסתכל עליו בלי להגיד מילה
״אני לא!,אני מבולבל,אני אבוד,אני אפילו לא יודעת מי אני,ואני מנסה להבין את זה ולצאת כבר מהתחושה הלא ברורה והמעצבנת הזאת,זה הניסוי הזה אולי לא בא לך טוב בעין אבל לי הוא מאוד עזר..״ דין אמר לו וסיים את דבריו.
יונתן הסתכל עליו לכמה שניות בלי להגיד כלום,
״אולי אתה צודק ,אין לי סיבה לכעוס..״ יונתן אמר לו לבסוף
ודין נאנח כשהבין שהוא הקשיב לו.
״אבל אני מצטער,אני לא שפן נסיונות של אף אחד,״. יונתן אמר לו ונעמד על רגליו.
״תהנה עם טיילור..״ יונתן אמר לו בחיוך מזויף,ונתן לו מכה קטנה בכתף בזמן שהוא עוקף אותו לכיוון היציאה.
״יונתן רגע..״ דין קרא לעברו וניסה לתפוס את ידו אבל יונתן הזיז אותו ממנו.
״לא דין,נמאס לי מהחרא הזה כבר..תפוס ממני מרחק טוב?״ יונתן אמר לו בעצב והסתובב והלך משם.

—-
כשעלמה ואוליבר יצאו מהרכב ,כשהם הגיעו לבית של אוליבר ,הם ראו את מיכאל מיד.
״הגעתם בדיוק בזמן,המופע כמעט ומתחיל..״ מיכאל צעק לעברם כשהם יצאו מהרכב והתקדמו לכיונו,
בזמן שמיכאל כיון אקדח לראשו של מרקוס, שהיה קשור בידיו,והיה נפול על רגליו לפני מיכאל כאליו הוא הוצא להורג,
והבחורים שעמדו בצדדים נראו אבודים.
״אין לך משוג עם מי הסתבכת..״ אוליבר צעק לעברו בכעס והתקדם עליו במהירות,
וקיבץ את ידייו לאגרוף בכעס.
״אני נראה לך כמו אחד שמפחד ממך?״ מיכאל אמר לו בחיוך מרושע ,ועביר את האקדח לכיון בית החזה של אוליבר
ושהאקדח נגע כבר בגופו של אוליבר הוא עצר מלהתקדם.
״אין דבר יותר כיף מלראות אותך לחוץ״ מיכאל אמר לאוליבר בחיוך ופרץ בצחוק,
מעמידה הלא יציבה שלו היה אפשר לראות שהוא שיכור.
אוליבר היה לחוץ,הוא ניסה לחשוב על פיתרון במהירות וראו את זה על הפנים שלו.
״די! תעיף תהאקדח שלך ממנו״ עלמה אמרה למיכאל ונעמדה ליד אוליבר ,
היא לא יכלה לסבול תמחשבה שהוא מכיון עליו אקדח.
״מה את עושה?״ אוליבר לחש לעבר עלמה כשהיא נעמדה לצידו.
״אתה צריך לכיון עלי את האקדח,לי יש את מה שאתה צריך..״ עלמה אמרה למיכאל ,
בזמן שהיא התעלמה באוליבר ,שהמשיך להביט עלה המום.
״תראו מי התגעגעה עלי?..״ מיכאל אמר בחיוך לעבר עלמה והזיז את האקדח לכיוונה ,
ועלמה זזה טיפה אחורה ,
כשהיא הקלטה שהוא באמת הקשיב לה.
״תביאי לי את!״ מיכאל צרח וירה פעם אחת באוויר,מה שגרם לעלמה לקפוא במקום מפחד.
״אני אשבור לך כל עצם ועצם בגוף,עד שתמות מרוב שתצרח מכאבים..״ אוליבר אמר לעבר מיכאל בכעס כשהוא ראה שהוא צעק לעלמה.
״אתה רוצה את זה?״ עלמה אמרה לעבר מיכאל במהירות כשהיא ראתה שהיא חייבת לעצור אותו לפני שהוא ירה באוליבר,
והוציאה מהכיס של הג׳ינס שלה את הגביע.
״תביא לי אקדח שלך..״ עלמה אמרה לו ומיכאל צחק שוב.
״או שאולי אני ארה בך ואקח את זה ממך בכוח..״ מיכאל אמר והזכיר לה שהיא לא בעמדה של להציב תנאים,
״אתה יכול… אתה יכול לירות בי,אבל לא לפני שאני אשפוך את הכל על הדשא.״ עלמה אמרה לו והוציאה את הפקק של הגביע וכיוונה אותו לכיון הדשא.
״את לא תעשי את זה!״ מיכאל צעק לעברה בכעס כשהוא קלט שהוא הולך לאבד את הדבר היחיד שיכול לעזור לו.
״תנסה אותי…״ עלמה אמרה לו בקור רוח .
״עכשיו,או שתביא לי את האקדח או שאני מפילה את זה..״ עלמה אמרה לו בזמן שהיא מנסה לשדר לו שהיא לא מפחדת ממנו.
מיכאל חשב לרגע ,ולבסוף הבין שאין לו ברירה ודחף את האקדח ליד שלה.
״עכשיו…תשחרר אותו.״ עלמה אמרה לעבר מיכאל ,
בזמן שהיא מנסה לחשוב מה הצעד הבא. ,ומרקוס שלח לעברה מבט תודה בזמן שמיכאל שיחרר אותו.
״מה עכשיו? תירי בי?״ מיכאל אמר לעבר עלמה,כשהוא הבין שאני לא מתכוונת להביא לו את הגביע.
״את בדיוק כמו הם, את מפלצת,בגלל זה הוא מחבב אותך״ מיכאל אמר בגיחוח לעבר אוליבר.
״בעצם ,את יותר גרועה מהם,כי איתם זה בטבעי ,הם לא יכולים לשנות את זה ,אבל את..״ מיכאל אמר לעלמה בזמן שהיא מתסכלת עליו ומחזיקה אקדח לכיוונו.
״את כל כך חסרת מצפון שתרי באדם שאבא שלו עומד למות?״ מיכאל אמר לעלמה בזמן שהוא מנסה לדבר ללב שלה.
״לך מכאן לפני שאני אתחרט..״עלמה אמרה לו כשהיא הגיעה להחלטה,התמונה של האבא שלו חולה ,זה שבר אותה.
״עלמה תרי בו וזהו..״ אוליבר לחש באוזן.
״עוף מפה!״ היא צעקה לעבר מיכאל ,
ומיכאל חשב לרגע והחליט לבסוף להתקדם לכיון הרכב שלו.
״אם היא לא הייתה בסיפור כבר היית מת..״ אוליבר אמר לו בכעס ומיכאל רק זרק לעברו חיוך שלא אכפת לו, והתקדם לכיון הרכב שלו.
כשמיכאל נכנס לתוך הרכב ,הבחורים זרקו מבט לעבר אוליבר ,ששואל ההאם לרוץ אחריו. ואוליבר הסתכל על עלמה כדי שהיא תחליט.
״לא,תנו לו לפחות לקבור את אבא שלו..״ עלמה אמרה לאוליבר, ואוליבר סימן להם בראשו שלא יעשו כלום ,ויתנו לו ללכת משם.

—

״אתה בסדר?״ עלמה ניגשה לעבר אוליבר שישב מול החלון וחשב, והגישה לו כוס מים קרים ,
״תודה,בערך..אני פשוט חושב איך הכנסתי אותך לכול המצב הזה..״אוליבר אמר לה ושתה את כל הכוס בפעם אחת,היה נשמע בקולו כאליו הוא כועס על עצמו.
״לא הכנסת אותי לכלום,אני רק סבכתי את המצב..״ עלמה אמרה לו בחיוך עצוב והתיישבה עליו.
״די לדבר שטויות,את הבחורה הכי אמיצה שאני מכיר..ראית איך עמדת שם עם האקדח,אפילו אני פחדתי ממך..״ אוליבר אמר לה בחיוך ועלמה צחקה.
״יש לי ביטחון שאני לידך.״ עלמה לחשה לו והעבירה את ידה בשיער שלו.
״אני לגמרי חבבתי את זה ..״ אוליבר אמר לה בחיוך.
״אני מצטערת שגנבתי את זה ממך..״ עלמה אמרה לו ודחפה לידו את הגביע.
״לא,אם לא היית לוקחת את זה ,הוא היה לוקח את זה ..״ אוליבר אמר לה והביט על הגביע.
״את יודעת…חשבתי לזרוק אותו..״ אוליבר אמר לה והניח את הגביע על שולחן שהיה ליד הם.
״מה את חושבת?״ אוליבר אמר לה והניח את ידו על המותניים שלה.
״אני חושבת שזה רעיון נהדר, אתה האלפא ,ואתה מושלם בזה,למה אתה צריך גביע שיגיד לך מה לעשות?״ עלמה אמרה לו בחיוך וכרחה את הידיים שלה סביבו.
״את יכולה להגיד לי כל יום שאני מושלם,?״ אוליבר אמר לה בחיוך והצמיד אותה לנשיקה.
״אממ..אוליבר..״ מרקוס אמר לעברם ,
כשהוא נכנס לסלון וראה אותם צמודים.
״כן מרקוס..״ אוליבר השיב לו , וניסה לרמוז לו שהוא מפריע להם באמצע.
״חשבנו למה שלא תשאר פה קצת תקופה,
רק עד שהבחורים קצת ירגעו מכל מה שקרה, וכמובן שגם את עלמה יכולה להשאר..״ מרקוס אמר לה בחיוך ועלמה חייכה עליו גם.
״מה את חושבת?״ אוליבר לחש לה באוזן.
״שאנחנו נשארים..״ עלמה השיבה למרקוס בחיוך ,והוא יצא מהסלון מרוצה.
״באמת?״ אוליבר שאל אותה המום כשהיא הסכימה להצעה.
״אתה צריך להיות פה ,אתה…מלך,אתה לא יכול להשאיר את פשוטי העם לבד בעת צרה..״ עלמה אמרה לו ואוליבר צחק מהמשל שלה.
״בתנאי שאם אני המלך,את המלכה שלי..״ אוליבר אמר לה והצמיד אותה שוב לנשיקה ,הפעם אף אחד לא עצר אותו מלנשק אותה.

—-
כשמיכאל חזר מהלוויה של ג׳ון אבא שלו, וסיים עוד איזה שלוש בקבוקי בירה.
הוא ראה דרך החלון של הבית שלו רכב חונה בחוץ.
״אני מצטער שפספסתי את הלוויה..״ הרכב נפתח וגבר יצא משם וקרא לעברו,
הוא היה נראה כמו אחד מהחבורה של אוליבר,
הוא היה מפותח וגדול ,קל לזהות שהוא זאב.
״הבחור הגדול שלח אותך,כדי שתכניס לי מכות?״ מיכאל שאל אותו בזלזול והתקדם לעברו,
כשהוא הבין שבטח אוליבר שלח אותו.
״אני באתי להעזור לך,ואף אחד לא שלח אותי.״ הוא אמר לו בחיוך כשמיכאל עמד קרוב עליו.
״מה אתה רוצה ?״ מיכאל שאל אותו בסקרנות.
״נקמה,בדיוק כמוך״ הוא אמר לו במהירות בלי לחשוב.
״ומי אתה בדיוק?״ הוא שאל והבחור חייך,
״עומר,נעים להכיר.״ עומר אמר לו בחיוך והגיש את ידו ללחיצת יד,
ועומר חשב-זה הולכת להיות ידידות נפלאה.