נופלים על הרגליים-פרק 18.

/איפה אתה?/ דין סימס לבחור שאיתו הוא היה אמור להפגש,בטיילת,
הוא ישב על ספסל כמה דקות והחליט לסמס לו לבסוף.
/אני ממש כאן/
הוא סימס לו בחזרה ,דין לא ידע איך קוראים לו ,או איך הוא נראה
איך בכל זאת ניסה לבחון בעינייו את האנשים שהיו בטיילת מסביבו.
לפתע הוא ראה את יונתן מרחוק,עם טלפון בידו,
הם הסתכלו אחד על השני בלי לומר מילה ולפתע יונתן הקליד משהו בטלפון ודין קיבל הודעה./אתה לא בא להגיד שלום?/
הוא הרים את עינייו מהטלפון בחזרה ליונתן שעדיין עמד רחוק ממנו,עכשיו הוא מבין..
יונתן זה הבחור.
״למה לא אמרת לי שזה אתה?״ דין צעק לעבר יונתן והתקדם לעברו במהירות ונעצר כשהם עמדו ממש קרובים,
״אני לא יודע,בהתחלה לא ידעתי שזה אתה ופשוט ששלחת תתמונה..״ יונתן התחיל להגיד וגירד את עורפו באי נעימות מהמצב המביך.
״אז התחלת לשחק בי..״ דין השלים אותו ושילב ידייו בכעס.
״לא לא לא..דין ממש לא״ יונתן התחיל להגיד במהירות בלחץ.
״אל תשקר,״ דין אמר לו בקשיחות ובכעס.
״אני לא!״ יונתן אמר גם הוא בקשיחות,
הוא שנא שדין הסתכל עליו ככה,
כאליו הוא לגמרי שונא אותו.
״קדימה יונתן תגיד את האמת״ דין לחץ עליו.
״אני פשוט פחדתי!״ יונתן צעק לפתע ודין השתתק ,
״אני פשוט פחדתי שתתעלם ממני שוב לגמרי..״ יונתן אמר לו ודין נשאר עם אותו מבט קשוח.
״דין אני יודע שעשיתי טעות,אני לא יודע מה חשבתי לעצמי,אתה בכלל לא הומו אני לא יודע למה עשיתי את זה ..״ יונתן התחיל להסביר ולהתנצל שוב על אותו מקרה עם הנשיקה.
״אני פשוט כל כך בודד מאז שעברתי לפה
ואני דפקתי גם את החבר היחיד שהיה לי..״ יונתן אמר לו ונעשה אדום כולו שהבין מה שהוא אמר..
״כאליו לא דפקתי במובן המילולי של המילה ..אתה הבנת את זה נכון?״ יונתן אמר לו מבוייש כולו בגלל מה שאמר,
״זה בסדר, בוא לפה ״ דין אמר לו לאחר שצחק לכמה דקות, ומשך את יונתן לחיבוק,
יונתן שהיה המום לכמה שניות מחיבוק החזיר לו חיבוק בחזרה ,
ודין רק דאג לדפוק לו על הגב כמה פעמים בשביל להזכיר לו שזה חיבוק גברי ביותר.
״אני מתנצל שלא דברתי איתך,יצאתי קצת ילדותי..״ דין אמר לו שהרגיש צורך להתנצל גם הוא.
״זה בסדר״ יונתן אמר לו בחיוך,הוא לגמרי התגעגע לדין
״ואתה לא לבד,אני פה אווקי?, אנחנו..״ דין עצר לרגע את המשפט ולקח נשימה עמוקה,הוא כל כך רצה להגיד את זה ומצד שני כל כך רצה שהם לאיהיו כאלה,״אחים״ הוא אמר לבסוף בחיוך מזויף ויונתן חייך עליו בחזרה.
״אם בא לך ללכת כי התאכזבת שאני הדייט שלך להערב ,אתה לגמרי יכול ללכת ..אני מבין״ יונתן אמר לו לאחר כמה דקות של שקט שהם עמדו קרובים בלי להגיד מילה.
״אני חושב שלא יזיק לנו להשלים פערים,בתור חברים טובים..״ דין אמר לו בחיוך והדגיש את המילה -חברים,
״כן לגמרי..אני מסכים איתך״ יונתן השיב לו
״אפשר לבקש ממך טובה קטנה?״ דין אמר לפתע שנזכר במשהו.
״אתה יכול למחוק את התמונה שלי..״ דין אמר לו וגירד בעורפו מתוך מבוכה.
״אתה יודע..חברים טובים שלא שולחים תמונות אחד של השני חצי ערומים..״ דין אמר לו בגיחוח ויונתן עצר לרגע לחשוב ומחק את התמונה.
״תודה,אני עצוב בשבילך שלא הספק להדפיס את התמונה ולתלות אותה בחדר״ דין אמר לו בציניות כשהרגיש שהם ביחסים טובים ושהוא יכול לחזור לצחוק איתו על כל הסיפור,
״מי אמר שלא עשיתי את זה כבר?״ יונתן השיב לי בציניות והתקרב עליו מעט.
״אז..לאן אתה רוצה ללכת?״ דין שאל אותו והתרחק ממנו .
״יש פיצה לא רעה במורד הרחוב חשבתי שיהיה נחמד אם נפרק איזה מגש..״ יונתן הציעה לבסוף
״אוו מעולה,אני רעב מת״ דין הסכים

—
״את לחוצה?״ אוליבר שאל את עלמה כשהם ישבו במכונית בדרכם לבית של אוליבר,
בזמן שכל הדרך עלמה ישבה בשקט ולא אמרה דבר.
״לא״ היא אמר לו בזמן שהיא מסתכלת בדרך,
מנסה למצוא את הבית שלו בזמן שהדרך היחידה שהיא רואה את זה יער,
״אז למה את נושכת את השפתיים שלך?״ הוא שאל אותה בדאגה כשאוליבר ראה שהיא נושכת בחוזקה את השפתייה העליונה שלה,
וכשעלמה הבינה שהוא קולט אותה שהיא בלחץ .
היא שחררה את השפה שלה והרגישה איך הדם חוזר לשם סוף סוף ,כל הזמן הזה היא פשוט עצרה אותו.
״עלמה זה בסדר להרגיש בלחץ,״ אוליבר אמר לה והוריד את אחת מידיו מהגה לברך שלה וליטף אותה.
״את מגיע למקום עם אנשים שאת לא מכירה,זה הגיוני שתלחצי״ אוליבר אמר לה והביט על עבר הכביש ועלמה הסתכלה עליו,
הוא שידר לה כל כך הרבה ביטחון ואדישות,
היא לא הצליחה להבין איך הוא מצליח להשאיר כל כך אדיש.
״אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר,״ אוליבר אמר לה והציץ מדי פעם כדי לראות שהיא בסדר.
״יש לך..אבא או אמא..?" עלמה שאלה אותו בסקרנות .
״כן,הם מתו כשהייתי בן 3 ,אני לא ממש זוכר אותם״ אוליבר אמר בקלילות ועלמה ראתה שהוא נשאר אדיש לגמרי .
״הם היו..כמוך?״ עלמה שאלה אותו .
״לא, וגם אני לא הייתי כזה,הם מתו בתאונת דרכים,ואז ברחתי מהבית כדי שלא יקחו אותי לבית יתומים,אני לא אדם של פנימות..״ אוליבר אמר לה, וחיזק את אחיזתו בהגה ,נזכר בימיים שהוא היה בן עשר מתהלך ברחוב רעב בלי אוכל.
״אז נשארתי ברחוב,מחוסר בית,ילד בן 10 בלי לדעת איך הוא מתחיל את היום ואיך הוא מסיים אותו..״ אוליבר אמר לה ונאנח ,עלמה ראתה פתאום איך הוא כבר לא אדיש כמו מקודם.
״אני מצטערת..״ עלמה אמרה לו פתאום ונסתה לעצור את הדמעות שלה עמוק בתוך הגרון שלה..
״זה בסדר זה היה ממזמן.״ אוליבר אמר לה בחיוך וליטף את הירך שלה עם ידו שהייתה שם.
״אז איך נהפכת להיות ..כזה?״ עלמה שאלה אותו שוב בסקרנות
״הייתי בן 16, הייתי גונב דברים קטנים רק בשביל לשרוד את היום,כסף,אוכל,
ויום אחד גנבתי אותו לאדם הלא הנכון..״ אוליבר השיב לה על השאלה והוא נזכר באותם רגעים.
״קראו לו ג׳ייקוב,הוא החליט לקחת אותי בידיים ולשנות אותי,והוא הפך אותי להיות כמוהו,הוא הביא אותי לכאן ומאז אני כאן״ אוליבר אמר לה בחיוך כשנזכר ג׳ייקוב ,והבין כמה הוא חסר לו כל כך מאז שהוא הרג את עצמו .
״ג׳ייקוב היה זאב?״עלמה רצתה לדעת שהיא מבינה נכון,זה היה נשמע לה מעשה נחמד מדי בשביל זאב.
״משהו כזה,הוא היה יותר מזה,הוא היה יותר מנהיג של המשפחה ,אצל זאבים קוראים לזה ..״ אוליבר התחיל להגיד
״אלפא״ עלמה השלימה אותו שנזכרה שמיכאל סיפר לה על זה.
״כן,איך את יודעת?״ אוליבר שאל אותה בחשד והעצר את הרכב.
״למה עצרת?״ עלמה שאלה אותו בדאגה והעבירה נושא במהירות.
״כי הגענו..״ אוליבר אמר לה בחיוך והצביע לעבר הבית שהיה מולם.
עלמה ראתה את הבית ,הוא היה עצום ,וישן, הוא היה נראה כאליו בנוי מעץ ויש בו לפחות 5 קומות, שהסתכלה מסביב לבית היא ראתה שהם באמצע יער,באמצע שום מקום ,
לא היה שם כלום מסביב חוץ מהבית שלהם.
״אתם לא ממש בקטע של שכנים״ עלמה אמרה לו ואוליבר צחק.
״כן ,אמרתי לך,זאבים הם אנשים פרטיים מאוד,לא ממש חברותיים״ אוליבר אמר לה ופתח את דלת של הרכב מהצד שלו ועלמה עשתה בדיוק כמוהו.
הם התקדמו ביחד לכיון הבית ,שעלמה הייתה כמה צעדים אחריו ,
״הם הריחו אותך..״ אוליבר אמר לפתע לעלמה ועצר מלהתקדם ,ועלמה נעצרה אחרייו,כשלא הבינה מה קורה.
שניות בודדות אחר כך כבר התאספו בשורה 10 זאבים.
הם היו ענקים וגבוהים,הפרווה שלהם הייתה שחורה ועבה,הם נראים כועסים ורעבים ,
עלמה יכלה להבין זאת מהשאגות שלהם ונביחות שהם השמיעו.
״אוליבר..״ עלמה קראה לאוליבר בפחד כשהיא הבינה שהם מסתכלים עלה,
היא הלכה כמה צעדים אחורה ,היא הייתה מבוהלת ומפוחדת ,היא הרגישה כאליו היא בתוך סרט אימה ושהם הולכים לקפוץ עלה בכל רגע.
״עלמה,אני פה״ אוליבר אמר לה בלחש ,מנסה להרגיע אותה בזמן שהוא אוחז בידה בחוזקה.
עלמה הרגישה איך בשנייה שהוא אחז בידה ,הפחד נעלם ,כאליו היא הרגישה שהוא המגן שלה .
״אווקי ,אחלה מופע הרמתם פה, עכשיו כולם ליער יש לך 10 שניות להשתנות ״ אוליבר צעק לעברם והזאבים לא זזו במקומם,
הם רק המשיכו להסתכל על עלמה.
״עכשיו!״ אוליבר צעק שוב רק הפעם חזק יותר והאזבים נעלמו משם ונכנסו בין העצים במהירות.
הדלת של הבית נפתחה מרקוס יצא משם.
״היי אח,טוב לראות אותך״ מרקוס קרא לעבר אוליבר והתקדם לעברו .
עלמה לא ממש הבינה מה הוא כי הוא לא היה בצורה של זאב,הוא היה גבוה ושרירי אבל הרבה פחות מאוליבר,הוא היה נראה מבוגר בהרבה יותר,כמו המבוגר אחראי.
״טוב לראות גם אותך״ אוליבר אמר לו בחיוך והם התחבקו.
״והבאת איתך אורחים?״ מרקוס שאל אותו בחשש כשהוא ראה את עלמה עומדת מאחוריו מפוחדת,ולא הבין מה היא עושה פה.
״לא אורחים יותר אורחת,״ אוליבר אמר לו בחיוך וזז קצת כדי שמרקוס יכול לראות את עלמה יותר טוב.
״היי,אני מתנצל על קבלת הפנים הלא נעימה,״ מרקוס אמר בחיוך לעבר עלמה,
אבל עלמה לא בדיוק הייתה במצב של חיוכים אז היא פשוט עמדה קפואה במקום,ממה שקרה כרגע.
כשהיא הביטה שוב לכיון עצים,
היא ראתה משם 10 בחורים יוצאים משם בבוקסרים בלבד.
בעולם אחר זה היה נראה כאליו הם במסלול דוגמנות,
הם היו שרירים ומפחדים הרבה יותר ממרקוס, הפנים שלה היו מלאות בכעס ,בדיוק כמו כשהם היו זאבים לפני שנייה.
הם התקבצו לגוש מאחורי מרקוס .
״הייי ,מה קורה?״ אוליבר שאל אותם מנסה להפיק את השתיקה שהייתה באוויר,אבל הם לא ענו לו ,הם רק הסתכלו על עלמה
,אוליבר כבר לא החזיק לעלמה את היד והיא הרגישה איך כל המבטים האלו הורגים אותה.
״טוב ,שנכנס? ארוחת הערב מתקררת״ מרקוס אמר בחיוך לכלום, והתקדם לכיון הבית ,כך גם הבחורים שהיו מאחריו.
״אוליבר צדקת,אני לא בטוחה שזה היה הרעיון טוב אולי פשוט..״ עלמה התחילה להגיד לאוליבר במהירות כשהם היו לבד שוב,
והיא הבינה איזה טעות גדולה זאת הייתה לבוא לפה בשלב כל כך מוקדם.
״עלמה בבקשה,תסמכי עלי,תסמכי עלי שאני יכול להגן עליך ולא יקרה לך כלום״ אוליבר אמר לה ,והחזיק את לחייה בשניי ידייו בדיוק כמו שהיא אוהבת כדי להרגיע אותה.
״אווקי,?״ אוליבר שאל אותה כשהיא לא ענתה לו,הוא הצמיד את מצחו למצחה
ומיד אחרי זה נשק לה נשיקה ארוכה ורטובה
נשיקה שתוכיח לה שהוא פה,והוא לא הולך לשום מקום.