נופלים על הרגליים- עונה 2 פרק 6.

—ליל כל התקוות/ חלק א—

״פאק״ עלמה פלטה מפה שלה בין נשימה לנשמה
,בזמן שאוליבר דחף את ראשו לבין הרגליים שלה, ועביר לה נשיקות קטנות בירך הפנימית שלה.
״עלמה..״הוא לחש לה,אבל היא לא הקשיבה היא הייתה מרוכזת במגע הנעים של הנשיקות שלו.
״אני אוהב אותך, את יודעת את זה?״ הוא המשיך ללחוש שלה, ועביר את ידו על התחתונים שלה והביט בה בשביל לראות מה המגע שלו עושה לה.
״קדימה .. צריכים לזוז..״ אוליבר אמר לה , ונתן לה נשיקה אחרונה על התחתון שלה, ועלמה עשתה לו פרצוף עצוב .
״זה לא יעזור לך,את הולכת..״ הוא אמר לה במבט רציני, ונתן לה מכה קטנה על הירך שלה בשביל לזרז אותה .
״אפשר לעשות כל כך הרבה כיף ביחד..״ עלמה אמרה לו במבט עצוב וחמודי,בניסיון לשכנע אותו.
״אפשר לעשות הרבה כיף אחרי שתחזרי..״ אוליבר ענה לה ונעמד על רגליו.
״אני צריך למשוך אותך מהמיטה בכוח או שאת יודעת לעמוד לבד?״ אוליבר שאל אותה בציניות והחזיק את השמלה האדומה שלה , ועלמה נעמדה על רגליה באכזבה .
היא נעמדה מולו והורידה את החולצה שלה,
אוליבר שלח מבט לעבר החזה שלה וחזר להביט בה שוב.
״מהלך מלוכלך״ הוא אמר לה אחרי שהוא התפקס על עצמו.
״אני רק מתלבשת ״ היא ענתה לו בתמימות ולבשה את השמלה שלה.
היא הייתה צמודה ואדומה ,היא הבליטה את כל מה שיפה בה.
עם כתפיות דקות,שאוליבר היה מת להוריד מהכתפיים שלה.
״איך?״ עלמה שאלה אותו ועשתה סיבוב קטן.
״אני מת״ אליבור אמר לה בציניות ,והניח יד על ליבו בזמן שזרק את עצמו על המיטה כאילו הוא מתעלף.
״אדיוט.״ היא צחקה והתיישבה עליו.
״מה עלמה?״ הוא שאל אותה כשהוא ראה שקשה לה ללכת.
״אולי..אני אשאר הלילה..״ עלמה אמרה לו בזמן שהיא זזה קצת על הזיקפה שלו ואוליבר יתאפק לא לגנוח.
״מאוד מפתה..״ אוליבר התחיל לומר לה ועלמה נישקה לו את הצוואר.
״אבל את עדיין הולכת, עדיף שלא תהיי פה הלילה.״ אוליבר אמר לה בדאגה .
״בגלל הסיפור של הירח מלא?״ עלמה שאלה אותו בזילזול והעבירה את ידה בשיער שלו.
״את לא מבינה אפילו עד כמה הלילה הזה מסוכן״ אוליבר אמר לה .
״אני יודעת ..אני יודעת..אתם נהפכים להיות מפלצות חסרי תקנה והאנושיות שלכם מתכבא עד שהשמש מתחילה לזרוח.״ עלמה חזרה על מה שהוא סיפר לה בבוקר ,כבר 20 פעם בשביל לגרום לה להתרחק.
״הלוואי שזה היה נשמע פשוט כשאת מתארת,״ אוליבר אמרה והניח את ידייו על המותניים שלה.
״איך זה שאתה לא נהפך למפלצת בירח מלא?״ עלמה שאלה אותו בסקרנות.
״כל מה שצריך בשביל לשרוד את הלילה ,זה תקווה״ אוליבר ניסה להסביר לה.
״תקווה?״ עלמה שאלה אותו מבולבלת.
״בדיוק,אתה צריך משהו לאחז בו שהאנושיות שלך לא תתכבא ,והתקווה זה הכי עוזר,ככה אתה מצליח לשלוט בשינוי מבלי שהוא ישלוט בך״ אוליבר הסביר לה
״מה התקווה שלך?״ עלמה שאלה אותו בחיוך גדול ומסוקרן.
״את״ אוליבר אמר לה בגיחוך כאילו זה לא היה לה ברור.
״רגע,בלילה הירח המלא הקודם בכלל לא הכרנו ,זה אומר שזה הלילה הראשון שלך מבלי שתהיה קשור בשרשראות ?״ עלמה שאלה אותו בדאגה.
״התקווה שלי תשמור עליי יותר מאשר כלוב מתחכת,אני בטוח בזה״ אוליבר אמר לה והביט עמוק בעינייה.
״קדימה,בואי נילך רק למרקוס לראות שהוא מסתדר עם הבחורים ואז אני אסיע אותך לבית ספר״

״בהצלחה ג׳סטין״ מרקוס אמר לג׳סטין הבחור האחרון שהוא קשר בשרשרת כבדה ,כשהוא בא לסגור את הכלוב אחריו ביציאותו.
״כולם מוכן פה?״ אוליבר שאל את מרקוס כשהוא נכנס למרתף.
״ג׳סטין היה האחרון ״ מרקוס אמר לו והמפתח שלו נפל מידיו ,והוא התכופף מיד להרים אותו והכניס אותו לכיס.
״למה הם זקוקים גם לכלוב,השרשראות לא מספיקות?.״ עלמה שאלה אותם בסקרנות.
״אמרתי לך,הלוואי שזה היה כזה קל כמו שאת מתארת ,״ אוליבר אמר לה ועיף מבט לכל הכלובים.
״הם יכולים להיות מאוד אכזריים בלילה הזאת.״ מרקוס השיב לה.
״אני הולך לבדוק רגע שהכל בסדר בכלובים הראשונים״ אוליבר אמר להם ואלך לקידמת המרתף בשביל לבדוק שכולם סגורים.
״אני לא רואה את הכלוב שלך.״ עלמה אמרה לו בציניות וסקרנות ,למרות שהיא הרגישה קצת חסרת בושה פתאום.
״את רואה את התקווה שלי״ מרקוס אמר לה בחיוך עצוב והגיש לה תמונה מהכיס שלו של תינוק קטן.
״יש לך בן?״ עלמה שאלה אותו בהלם.
״כן,זה תמונה קצת ישנה ,היום הוא צריך להיות בגיל שלך בערך.״ מרקוס אמר לה בגאווה.
״אנחנו לא בקשר,אבל כשאני חושב עליו כל פעם מחדש זה לגמרי ממלא אותי בתקווה ״ מרקוס אמר לה בעצב והחזיר את התמונה לכיס שלו,להביט הרבה בתמונה גורם לדמעות שלו לצוץ,והוא לא ממש אוהב לבכות.
״אני מצטערת,מה קרה?״ עלמה שאלה אותו בעצב.
״אני ואמא שלו לא ממש הסתדרנו,העולם שלי לא התאים לה ,אז היא לקחה את הדברים וטסה רחוק מפה למדינה אחרת עם הבן שלי״ מרקוס אמר לה בעצב וזיכרונות מהם רצו לו בראש.
״למה אתה לא מנסה להחזיר את הקשר ,הוא גדול עכשיו אני בטוחה שהוא ישמח להכיר אותך..״ עלמה אמרה לו ומרקוס חייך חיוך גדול מהתמימות של עלמה.
״עלמה,הורות זה לא דבר קל,במיוחד בתוך העולם שלי ובעולם שנכנסת עליו..את מבינה את זה?״ מרקוס שאל אותה ועלמה לא ענתה לו היא לא ידעה למה בדיוק היא צריכה להתכונן.
״למה את רוצה את התינוק?״ מרקוס שאל אותה
״למה לא,זה כבר קרה,וזה שלי ושל אוליבר..״היא השיבה לו והניחה יש על הבטן שלה.
״אוליבר זה החבר הראשון שלך..?״ מרקוס שאל אותה בסקרנות ,
עלמה לא הבינה מדוע הוא שואל את זה,היא לא ידעה איך לענות על זה.
״שנזוז?״ אלויבר צץ בזמן ואמר לעלמה.

״קחי״ מיכאל הגיש לאדיסון את הבקבוק בירה אחרי שפתח לה אותו.
״תודה״ היא אמרה לו ולקחה כמה לגימות בזמן שהיא רואה את עומר משתנה לזאב ומנסה להילחם בשרשראות,עד שהידיים שלו נחתכות ויוצא מהן דם.
״איך את הלילה?״ מיכאל שאל אותה והביט בה מביטה בעומר.
אחרי שהוא שאל את השאלה אדיסון חייכה חיוך גדול.
״למה את מחייכת?״ הוא שאל אותה בסקרנות וחייך גם בעצמו.
״כי רצית לשאול משהו אחר,פשוט לא נעים לך..״ היא אמרה לו בישירות ושתתה לגימה נוספת מהבירה שלה.
״אוקיי גברת כנות,עומר סיפר לי על התקוות הקטנות שלכם,מה התקווה שלך?״ מיכאל אמר לה ולקח גם הוא לגימה מהבירה.
״זה בחור..״ היא התחילה להגיד בחיוך ,והרגישה מטופשת פתאום שהיא מספרת לו על זה בכלל.
״אוליבר?״ הוא שאל ואדיסון נידנדה את ראשה בשליליה ובזלזול.
״אתה מופתע?״ היא שאלה אותו.
״חשבתי שאת פה בגללו.״ מיכאל אמר לה מבולבל.
״אני פה בשביל לנקום,לא בשביל להחזיר אהבה ״ אדיסון ענתה לו בכנות.
״אז מי הבחור הבר מזל שלך שהוא גם התקווה שלך?״ מיכאל שאל ,ואדיסון חשבה לרגע וענתה לו.
״הוא לא שלי ,הוא היה שלי.״ היא התחילה להגיד ונעצרה
״אתה רואה אותו…״ אדיסון שינתה נושא וסימנה למיכאל להסתכל על עומר נלחם בשרשראות.
״יש לבחור הזה הרבה תקוות,הוא מתכנן להרוס את כל האימפריה של אוליבר ..״ אדיסון אמרה לו ושתתה שלוק אחרון מהבירה שלה.
״אז איך לא הצליח להחזיק את השינוי עם התקווה שלו?״ מיכאל שאל בבילבול כשהיא נעמדה על רגלייה.
״זה היופי ברגשות,רק תקוות חיוביות מחזיקות אותך שפוי״ היא אמרה לו והניחה את הבקבוק בירה שלה הריק על השולחן
״תודה על הבירה ״ היא סיננה כשיצאה מהדלת,ומיכאל המשיך להשגיח על עומר.

״אומיגד,תראו מי יצאה מהמערה שלה..״ דנה קראה לעבר עלמה בהפתעה,כשהיא נכנסה לאולם .
״חח מפגרת,את נראת מדהים״ עלמה אמרה לה וחיבקה אותה חזק.
״אחממ״ דין השתעל בחוזקה בשביל לרמוז לעלמה משהו.
״גם אתה דין..החליפה שלך הורסת״ עלמה אמרה לו כשהיא הבינה את הרמז וחיבקה גם אותו.
״אמרתי לו את זה גם..״ יונתן הצתרף לשיחה וקרץ לדין ודין כתגובה הוריד את המבט שלו לרצפה.
״אז.. איך הולך עם אוליבר?״ דין שאל עלמה בשביל להביט בעלמה ולא להביט ביונתן.
״אממ..בסדר בסדר,מה איתך? יש לך מישהי?״ עלמה שאלה אותו בתמימות ויונתן שלח מבט בוחן לדין דין התחיל להגיד משהו ועצר.
״קדימה דין, יש לך מישהי?״ יונתן שאל אותו במבט עצבני.
״זה לא הזמן עכשיו..״ דין לחש לו ברמיזה
״אנחנו… נילך להביא שתייה״ דנה אמרה ומשכה את עלמה משם.
״אתה מתבייש בי?״ יונתן שאל אותו באכזבה.
״אני לא! פשוט אל תביך אותי ככה ליד כולם.״ דין רמז לו וסיים את כוס המשקה שלו בפעם אחת.
״אני מביך אותך? בזה שאני אוהב אותך?״ יונתן אמר לו ודין שתק הוא לא ידע מה לומר למילים האלו.
״נשק אותי עכשיו דין..ליד כולם,תראה לי שאתה אוהב אותי״ יונתן אמר לדין והתקרב עליו
״יונתן.. זה לא הזמן״ דין רמז לו והתרחק מיד.
״אם זה לא היה עכשיו,זה לא יהיה אף פעם״ יונתן אמר לו בכעס.
״בבקשה,נשק אותי..״ יונתן התחנן עליו ובא להניח את היד שלו על הלחי של דין אבל דין עצר היד שלו והוריד אותה.
״חכה..יונתן..״ דין קרא ליונתן כשיונתן עזב את המקום בדמעות.

״אתה בסדר?״ מרקוס שאל את אוליבר כשהוא ראה אותו פתאום מתנשף בכבדות כשהם ישבו לאכול במטבח.
״אני לא יודע.״ אוליבר אמר והתחיל להזיע הוא הרגיש שמשהו בתוכו מתגבר ומתגבר.
״אתה זקוק לעזרה?״ מרקוס שאל אותו בדאגה,וראה שהוא נאבק בשינוי.
אוליבר התחיל להגיד משהו אבל משהו תקף אותו מפנים ועצר אותו ,זה התחיל להתפשט לו בגוף לכל איבר ואיבר בכוח.
הוא עצם את עינייו וקיבץ את כף ידו לאגרוף בחוזקה.
פתאום צצה לו תמונה של עלמה מחייכת לידו במיטה,
הוא לקח נשימה ארוכה הרים את ראשו למעלה וחשב עלה ,על החיוך שלה, על העיניים שלה, על הריח שלה ,ועל התינוק הקטן שלהם בבטן שלה.
והוא נרגע הוא שיחרר את כף ידו ופתח את עינייו לאט.
״וואוו..״ מרקוס אמר המום מאיך שהוא הצליח להתגבר על השינוי.
״אתה ממש מאוהב אה?״ מרקוס המשיך לומר לו.
״לגמרי..״ אוליבר ענה לו בחיוך ולקח עוד נשימה עמוקה
״אתה מוכן כבר להיות אב..״ מרקוס התחיל לשאול אותו ולפתע הם שמעו משהו נשבר.
״הכלוב של ג׳סטין״ אוליבר אמר מיד ונעמד על רגליו
שנייה אחרי זה ג׳סטין הופיע בסלון כזאב.
״אני יכול לראות את הרעב שלו בעיניים״ מרקוס אמר לו בפחד ולקח צעד אחורה.
״ג׳סטין ,אתה שומע אותי? זה אני אוליבר..״ אוליבר התחיל להגיד לו אבל ג׳סטין לא הקשיב הוא רץ לעבר הדלת במהירות ושבר אותה ויצא מהבית.
״יש לנו בעיה..״ מרקוס אמר לו בדאגה כשהוא ראה את ג׳סטין רץ במהירות בלתי הגיונית לעבר הכביש ,הוא ידע שאין טעם לרוץ אחריו כי הוא לא יצליח להשיג אותו.
״עלמה…״ אוליבר מילמל בדאגה ורץ לכיון הרכב שלו.
הוא ידע שמה שימשוך את תשומת ליבו של ג׳סטין זה רעש ואורות חזקים, ועלמה נמצאת במקום כזה ממש עכשיו.

״אתה אדיוט.. אוו דין נשק אותי, מה אתה בסרט של דיסני?״ יונתן מילמיל בעצבים לעצמו ובעט בכמה אבנים שהפריעו לו בדרך.
״אהבה מטומטמת,הכל מטומטם ,העולם ,הבית ספר הזה,בעיקר דין.״ הוא המשיך למלמל וזרק לעבר שיח גדול את הבקבוק יין הריק ששתה כל הטיול שלו ביער.
הוא ראה את השיח זז מעט כשזרק את הבקבוק ,ושנייה אחרי כבר יצא ממנו כבר זאב גדול ושחור עם עיניים מנצנות בצבע זהב ושיניים חדות .
״נו באמת… אני חייב להפסיק לשתות כל כך הרבה״ הוא אמר לעצמו ושיפשף את עינייו בחוזקה בתקווה שהוא מדמיין.
״אוקיי אני לא מדמיין.״ הוא קרא בבהלה ונפל על הרצפה כשפתח את עינייו.
״היי..חבר.. ארצה..?״ יונתן ניסה להרגיע אותו כשהוא התקרב עליו עוד ועוד ובמבט רעב וריר נוזל מפיו בזמן שיונתן רעד מפחד.
״אני עומד למוות..״ יונתן קרא בפחד וסגר את עינייו בחוזקה.
כשהזאב קפץ עליו בפתאומיות ונעץ את השיניים שלו בצוואר שלו והציפרוניים שלו קרעו את עורו מבית החזה שלו .