נופלים עולים… אלה החיים -פרק 91-

פרק 91 :

מיכל :" יש לי משהו לספר לך בואי לבחוץ!!" היא צווחה לנעמה
ושתיהן יצאו לבחוץ.
ליטל:" ומה עובר על זאתי ?"
אני:" היא בטוח לוקחת משהו "
נועה:" חחחח תכלס"
אני:" תגידי ליטל מה עם עידו?"
ליטל:" בסדר.. אני מתגעגעת אליו"
היא עשתה פרצוף עצוב
" אנחנו מדברים מלא בטלפון אבל זה לא מספיק לי "
אני:" עוד יומיים אנחנו עפים מפה."
נועה:" וואי נכון.. זה עובר כל כך מהר"
ליטל:" חוץ מהסדנאות שלוקחות שנים!"
אני:" חחחח כן זה כל כך משעמם והם בטוחים שזה מעניין אותנו."
בערב נשארנו בחדר, מדי פעם שמענו צחוקים של ילדים בנים ובנות
ואז דפקו לנו על הדלת, נועה ישר צעקה מי זה והתקדמה לכיוון הדלת
כשהיא פתחה עמדו שם מתן ועוד 2 חברים שלו.
ישר הפרפרים תקפו אותי ונורא התרגשתי, אבל נשכבתי על המיטה ונראיתי אדישה.
מתן התיישב ליד מיכל המפגרת הזאת.
דור נכנס גם הוא לחדר וישר הסתכל עליי , הרגשתי לא נעים משני הצדדים גם ממתן וגם מדור.
הוא ניגש אליי " אפשר לשבת?" פיניתי לו מקום והוא ישב.
מתן לא הפסיק לנעוץ בנו מבטים , דור דיבר אליי אבל אני לא ממש הקשבתי
היה כיף איתם ומצחיק אבל רק מיכל הפריעה לי בערב הזה
לא אהבתי אותה היא נראתה לי צבועה וילדה מגעילה ברמות
היא כל הזמן החליפה מבטים זוממים עם נעמה ולא הבנתי למה.
הייתה דפיקה על הדלת " פתווווח " נועה אמרה וכולם צחקו
אורן נכנס, ובשנייה אחת מיכל קפצה עליו כמו לא יודעת מה
ואז היא נתנה לו נשיקה על הפה, הייתי ממש בהלם וזה עשה לי טיפה רע
הם ביחד?! הוא ומיכל. הוא לא מצא מישהי יותר טובה היא פשוט מעצבנת!
אבל מי אני שאחליט לו, אנחנו כבר לא ביחד.
דור לא הפסיק לנסות לחבק אותי ואני כל שנייה התחמקתי
ומתן לא הפסיק להסתכל , ואז הוא קם . ובא לכיוון שלי " בואי דקה"
קמתי מיד , כל דבר שירחיק את דור ממני זה טוב.
הוא משך אותי לאיפה שהוא ישב,
" כן מה רצית?"
מתן:" חח סתם העפתי את דור ממך את לא ממש רוצה לשבת לידו נכון?"
אני:" אולי…"
ומפה הכל נמשך כרגיל, אני עקבתי קצת אחרי מיכל ואורן לא נתפס לי שהם ביחד.
היא פשוט לא נראית לי הטעם של אורן, יותר מדי צעקנית… המונית.
אני ומתן החלפנו כמה מילים בינינו , אבל לא יותר מזה.
הוא שוב משחק בי ואני שונאת את זה.

בימים האחרונים של הסמינר לא היה שום דבר מיוחד , המורים כל הזמן דאגו שנשמור על שקט
הסדנאות היו משעממות אבל היה מצחיק זה היה פשוט חוויה.
ביום שישי עלינו לאוטובוסים וחזרנו הבייתה, כ"כ התגעגעתי לבית. לאוכל למיטה שלי.
אמא ואבא באו לאסוף אותי מהביצפר. אבא לקח את התיקים ואמא לא הפסיקה לחבק אותי
כאילו חזרתי מטיול של חודשים בחו"ל..
נכנסתי לבית וישר רצתי במדרגות לעבר החדר שלי, נשכבתי על המיטה ורק חייכתי.
אחר כך פרקתי את המזוודות מה להשים בכביסה ומה להחזיר לארון.
נכנסתי למקלחת קצרה, להתרענן קצת וגם להתחמם.
לבשתי טרנינג שחור וקפוצון לבן.
קיבלתי טלפון מנועה..
אני:" היי לך!"
נועה:" היי מאמי … פרקת את הדברים?"
אני:" כן כבר הספקתי להתקלח עוד!"
נועה:" חח יופי! תקשיבי היום הולכים לעידו בערב."
אני:" וואלה? אבל לא מתאים.. ההורים שלו שם וזה.."
נועה:" נו לא נורא…עידו נורא רוצה שנבוא.."
אני:" בטח גם אורן ומיכל יהיו שם.. גרר"
נועה:" נו ו.. מאמי להזכיר לך שעברת אותו?"
אני:" נו כן אבל עדין… לא יודעת זאת מיכל. היא כזאת מגעילה.."
נועה:" נו בסדר בחירה שלו.. קיצור את באה?"
אני:" כן .. נראה לי ."
נועה:" טוב מאמי אז אני הולכת להתקלח ונדבר כבר!"
אני:" טוב סבבה אני אדבר איתך יותר מאוחר ביי "
ניתקתי וראיתי קצת טלוויזיה.
כל הקטע של אורן ומיכל נורא בלבל אותי, לא קינאתי או משהו כזה
זה לא הפריע לי פשוט משהו עם המיכל הזאת לא הסתדר לי .
וגם עם מתן.. הכל כל כך מתסכל איתו.
נרדמתי לשעתיים , הייתי נורא עייפה כל הסמינר הזה ולקום בשעות מוקדמות.
טלפון העיר אותי, בדקתי מי זה וראיתי על הצג – עידן .