נופליים על הרגלים עונה 2 פרק 2.

״אתה לא נראה שמח במיוחד לראות אותי..״ אדיסון אמרה לאוליבר בחיוך ,בזמן שהיא מתיישבת על הכורסאת העור בחדר שלו ומשלבת את רגליה באיטיות.
״אני לא אוהב הפתעות ..״ אוליבר אמר לאחר שהוא שלח מבט ארוך לרגלייה,
הן היו ארוכות ויפות ולגמרי יכולות למשוך תשומת לב של גבר.
לפתע הם שמעו צעדים קטנים מחוץ לחדר של אוליבר,
אוליבר זיהה ישר לפי הריח מי עומדת מאחורי הדלת ,ואדיסון פשוט ניחשה כי הצעדים שלה היו קלילים יותר משל זאב, היא ניחשה שזה חייבת להיות בן אדם,
ולפני האיטיות של הקצב של הצעדים היא ידעה בדיוק מי מאזינה מאחורי הדלת.
״פתחת קייטנה?״ היא אמרה לאוליבר בעקיצה לאחר שאוליבר והיא הקשיבו לצעדים לכמה שניות.
״היא יכולה ללמד אותך מזה אהבה״ אוליבר אמר לה במבט קשוח,
הוא לא אהב את העקיצה שלה ,
הוא הרגיש שאם צוחקים על עלמה ,אז צחוקים גם עליו.
״אתה חושב שאני לא יודעת כלום על אהבה ?באמת? לא חשבת ככה כשכתבת לי מכתבים וזרקת אותי למיטה שלך כל לילה״ אדיסון אמרה בעקצנות ומיד אחרי היא שמעה בדיוק מה שהיא רצתה,
את הצעדים הקלילים של עלמה מתרחקים מהדלת אחרי שהיא האזינה להם.
״למה אמרת ?״ אוליבר אמר לה שהרגיש כבר את הזעם שלו מתגבר.
״אופס.. לא התכוונתי לחבל לך ביחסים..״ היא אמרה לו בחיוך צדדי מרושע ,
ואוליבר לא אמר כלום הוא רק התקרב אליה לאט לאט ,
והסתכל לה עמוק בעיניים בשביל לשמור על המבט שלה מפוקוס בו.
כשהתקרב לכורסא שבה אדיסון ישבה , הוא הניח את שני ידייו על המשענות שבצדי הכורסא
ואוליסון עיפה מבט חטוף על הורידים והשרירים בידיים שלו שזזו כשהוא הפעיל לחץ על המשענת .
הוא קירב את המבט שלו אליה והיא חזרה להביט בו.
״למה באת?״ אוליבר אמר לה ,וניסה לבחון את התגובה שלה עם עיניים שלה ,הוא הרגיש שהיא זוממת משהו נגדו.
״לב שלך דופק מהר…מרשים ..״ היא אמרה לו והתחמקה מהשאלה,
ושלחה את היד שלה לעבר החולצת טריקו שלו ונגע לו בחזה איפה שנמצא הלב,
אוליבר הביט ביד שמונחת על החזה שלו בקלילות וחזר להביט באדיסון שוב.
עכשיו הוא הבין דבר אחד ,היא מנסה לשחק בו.
אז הוא החליט שחק גם בה,
הוא הרים יד אחת והניח אותה על הצוואר שלה וליטף את הלחי שלה עם האגדול שלו בעדינות.
היא קנתה את המשחק שלו, הלב שלה התחיל לפעום בחוזקה גם,
אוליבר שמר על קור רוח,הוא ידע בדיוק מה הוא עושה.
הוא הקריב את האגודל שלו לעבר השפתיים שלה בעדינות ועבר עליהם בשביל להסיח את דעתה בעזרת המגע שלו,
אדיסון איבדה שנייה של ריכוז בזמן שהיא הביטה בשפתיים שלו , ומיד אחרי חזרה להביט עמוק בעינייו שוב.
הוא המשיך לשחק עם האגודל שלו וטייל איתה לכיון קו הלסת שלה,
בזמן שהוא דואג שהיא לא תסיט את המבט ממנו .
ברגע אחד שהיא לא הייתה מרוכזת הוא יישר את האוגדל שלו ישירות לצוואר שלה וחיזק את אחיזתו.
״מה את עושה פה?״ הוא שאל אותה באיטיות בזמן שהיא ניסתה להשתחרר מהיד שתופסת את הצוואר שלה בחזוקה.
״אני רק..״ היא התחילה להגיד אבל לאוליבר ידע שהיא עומדת לשקר הוא מכיר אותה מספיק טוב ,
בשביל לדעת שהיא לא נחשפת כזה מהר.
אז הרים אותה מהכורסא שלו , רק בעזרת היד שתופסת בצוואר שלה והדביק אותה לקיר שהיה מאחורה הכורסא.
״שלא תעיזי לשקר ..״ אוליבר אמר לה בקשיחות וחיזק את אחיזתו עוד יותר.
״אוליבר..״ אדיסון אמרה לו בקול מתחנן בזמן שהיא מרגישה נחנקת ,
ציפורניי הזאב שלה יצאו בשביל להילחם בכאב, והיא ניסתה למשוך את ידו ממנה
בזמן שהיא החזיקה בידו בחזוקה מה שגרם לאוליבר לדמם מעט בידו מהציפורנים החדות שלה.
״למה באת?״ הוא אמר לה בעצבים כשהוא מתנשף בכבדות ,
הוא שמע איך העצמות בגוף שלה משתנות מהחניקה שלו והיא נאבקת בשביל לנשום.
״אני לא..אני לא יכולה לנשום״ היא אמרה לו בזמן שאוליבר מחזק עוד יותר את ידו
וברגע אחד שהיא הפסיקה להאבק בשינוי העיניים שלה השתנות והתחילו לזרוח כמו של זאב.
״העיניים שלך בצבע שחור..״ אוליבר אמר לה בבילבול ושיחרר אותה מיד ,
ואדיסון נפלה על הרצפה ובזמן שהיא לוקחת נשימות עמוקות בשביל להכניס אוויר לגופה.
״זה מה שניסיתי לספר לך אדיוט״ היא אמרה לו לאחר שהצליחה לסדר את הנשימות שלה מעט,
״אני צריכה מקום להיות בו..לתקופה קצרה..״ היא אמרה לו ובזמן שהיא מעבירה את ידה על הצוואר שלה.
הוא זכר את העיניי הזאב שלה ,הם היו בצבע תכלת עדין וזרחניות במיוחד, ועכשיו הן רק שחורות והוא ידע בדיוק מזה אומר.
״סילקו אותי מהלהקה..״ היא הודעה בסוף
״למה?״ הוא שאל אתה בהתעניינות.
״מריבה מטומטמת ..״ היא אמרה לו בזמן שהיא מתנשפת ונשענת מעט על הקיר.
״אני לא טיפוס מתחנן אוליבר ואתה יודע את זה, אבל אני לא יכולה להישאר ביער,..בבקשה..״ היא אמרה לו בקול מתחנן ואוליבר הביט בה מתוסכל .
״יש לך שבועיים״ הוא אמר לה ברחמים לאחר שחשב על זה דקה ויצא מהחדר מיד אחרי,

—–
״מה היא רצתה ?״ מרקוס שאל את אוליבר בדאגה כשהוא ראה אותו שותה במהירות כוס מים במטבח בשביל להירגע.
״סילקו אותה מהלהקה שלה..״ אוליבר אמר לו בזמן שהוא בעצמו מעכל,
ומילא לעצמו כוס מים נוספת ושתה גם אותה במהירות.
״ איך..״ מרקוס התחיל לשאול אותו בבילבול
״אני ראיתי את העיניי זאב שלה היו היו שחורות ,בדיוק כמו של זאב בלי להקה״ אוליבר מנסה להסביר לו.
״ ואוו..״ מרקוס אמר לו בהפתעה,
״ היא באה לפה כי היא צריכה הגנה..״ אוליבר אמרה לו בניסיון להכין אותו למה שהוא הולך להגיד לו.
״אל תגיד לי שהסכמת לה להישאר..״ מרקוס אמר לה באכזבה .
״אמרתי לה שיש לה שבועיים ,עד אז היא תמצא להקה אחרת..״ אוליבר אמר לו ומרקוס גילגיל עיניים,
״הבחורה הזאת היא צרות מהלכות ואתה יודע את זה ,כל מי שנמצא סביבה יכול להיפגע ואתה יודע בדיוק במי היא תבחר כקורבן ראשון..״ מרקוס אמר לו בניסיון לעורר את תשומת ליבו,
״היא לא תיגע בעלמה, היא צריכה אותי עכשיו היא יודעת שהיא צריכה לשמור על פרופיל נמוך״ אוליבר אמר למרקוס בניסיון להרגיע אותו ואולי גם את עצמו על הדרך,כשהבין שעלמה אולי בסכנה כשהיא בסביבה.
״אתה הקובע ..״ מרקוס אמר לו ומשך בכתפייו.
״יש לך לב טוב מידי..״ מרקוס אמר לו כשעלמה נכנסה למטבח,
״אפשר לדבר איתך לרגע?״ עלמה אמרה לאוליבר וחיבקה את עצמה מעט, היא לא רצתה לפריע לו באמצע שיחה חשובה,
״תחשוב מפה..״ מרקוס אמר לאוליבר והניח לו אצבע על הרקה בראשו ואוליבר יישר אליו מבט מעלמה .
״ואל תתן לזה לבלבל אותך״ מרקוס אמר לו בדאגה והניח את האצבע שלו על ליבו ויצא מהמטבח משאיר את עלמה ואוליבר לדבר

—-
״אז מה עכשיו ,האקסית שלך עוברת לגור איתנו?״ עלמה אמרה לאוליבר במבט כועס בזמן שהיא משלבת את ידייה.
״איתנו,את לא גרה פה..״ הוא אמר ועלמה עשתה לו פרצוף מופתע.
״לא התכוונתי בקטע כזה ,ברור שאת גרה פה,
פשוט אני לא רוצה שכל חייך יהיו סביב זאבים מזיעים ועצבנים ..״ אוליבר אמר לה בניסיון להסביר את דבריו ,עלמה שתקה היא רצתה לתת לו להסביר את עצמו.
״אני חושב שאת צריכה להיות גם בבית ספר,עם החברים שלך… הלימודים שלך לא פחות חשובים מ..״ אוליבר אמר לה ועלמה עצרה אותו,
״אל תעביר נושא.״ היא אמרה לו במבט קשוח.
״אוקיי עלמה , שבי״ אוליבר אמר לה ושם לה כיסא כדי שהיא תקשיב לו ותהיה מרוכזת, עלמה הביטה לדקה בכיסא ואז בחרה להתיישב ולהקשיב לו.
״אדיסון ואני יצאנו לתקופה ,ובתקופה הזאת היא פשוט הייתה שם בשבילי כשאני הייתי מבולבול ולא ידעתי מה לעשות,אני לא יכול לפנות לה גב כשהיא צריכה עזרה , גם אם אנחנו לא ביחד כבר״ אוליבר התחיל ולהסביר וראה שהפנים הקשוחות שלה נשארות אותו הדבר.
״את חייבת להבין,אין לה לאיפה ללכת אם היא בלי להקה יהרגו אותה בשניות ,אני..״ הוא התחיל להגיד ונעצר לרגע ועלמה ראתה שקשה לו לדבר על זה , אז ההבעת פנים הקשוחה ירדה ממנה.
״אני סילקתי בחור מהלהקה לפני כמה חודשים, בגלל טעות שהוא עשה ,
אני די בטוח שהוא מת עכשיו כי לא שמענו ממנו וכמעט אף זאב לא שורד בלי להקה,בלי אוכלב בלי הגנה …״ הוא עצר שוב ועכשיו הוא ממש נחנק הוא התיישב על הברכיים שלו והחזיק את כפות ידיים של עלמה .
״ אין יום כמעט שאני לא חושב עליו,הוא היה כמו אח,גדלנו ביחד ..״ הוא אמר לה בשקט בזמן שעלמה משחררת היד שלה מהיד שלו, ומניחה אותה על הלחי שלו בשביל להראות שלו שזה בסדר.
״אני לא יכול שעוד אנשים ימותו …בגללי..״ אוליבר אמר לה בזמן שהוא עוצם את העיניים ומרגיש את המגע היד שלה בלחי שלו.
״אף אחד לא הולך למות בקרוב …״ היא אמרה לו בצחיקוק והקריבה את המצח שלה לשלו.
״אם רק היית יכולה לשמוע את הלב שלי עכשיו..״ אוליבר אמר לה בחיוך צדדי בזמן שהוא שומע את ליבו פועם בחוזקה כשעלמה התקרבה אליו.
״אני יודעת ..״ היא אמרה והניחה את היד שלה על החזה שלו , ההרגשה הייתה כל כך שונה מלפני כמה דקות שאדיסון הניחה לו יד על החזה .
עם עלמה זה הרגיש פשוט נכון ,הוא פשוט רצתה שהיד שלה תישאר שם לנצח.
״לא את לא זזה..״ הוא אמר לה בחיוך כעלמה ניסתה להרחיק את המצח שלה משלו,ואוליבר הקריב אותה שוב.
״ אז תעשה משהו עם זה ..״ עלמה רמזה לו בחושניות ,ונשכה את השפתיים שלה קלות.
אוליבר הביט בה מהופנט וכשהוא התפקס לרגע הוא הרים אותה בשתי ידייו מהמותן ועלמה כרחה את רגליה שלה סביבו.
הם הביטו אחת בשנייה ובשנייה הבאה הם כבר התנשקו בסערה בזמן שעלמה מעבירה את ידה בשיער שלו .
״ רגע רגע..״ היא עצרה אותו פתאום וירדה ממנו
״הכל בסדר?״ אוליבר שאל בדאגה, עלמה החזיקה את הבטן שלה ורצה מהר לשירותים בזמן שאוליבר רץ אחרה.
״את צריכה לבדוק את זה..״ אוליבר אמר לה כשהוא מחזיק לה את השיער בזמן עלמה מקיאה לתוך האסלה .
״זה בסדר,בטח סתם אכלתי משהו ממה שהכנת ..״ היא אמרה לו בעקיצה חיננית,
בזמן שהיא מנקה את השפתים עם היד שלה.
״חוצפנית״ הוא אמר לה בצחוק מתגלגל וזרק לה מגבת על הפנים.