נופלים על הרגליים-פרק 14

״לפחות תחייך קצת כדי שהיא תרגיש רצויה״ ג׳ון אבא של מיכאל אמר לו בקשיחות,
בזמן שהם ישבו מסביב לשולחן מחכים שאמא שלהם – אנה ,תגיש את ארוחת הצהורים.
״תפסיק לנסות לרצות אותה אבא,היא לא תחזור״ מיכאל החזיר לו בטון קשוח ,
ורמז לו על החולצה הלבנה המכופתרת שלבש ג׳ון בנסיון להרשים את אנה מחדש בביקור שלה.
״אני מקווה שיצא טעים.״ אנה אמרה בחיוך בדרכה מהמטבח ,והניחה במרכז השולחן עוף ואורז בתוך מגש רותח.
מיכאל גיחח לעצמו ,עם החולצה המכופתרת של אבא ,והחיוך המזויף של אנה ,והריח של העוף השרוף באוויר ,זה מרגיש כמו ממש פעם,
כשהם היו משפחה שלמה ומאוחדת.
״אווקי אז מיכאל,איך עבר עלייך השבוע ? ספר לי קצת מה אתה עושה בימיים אלה?,יש לך תוכניות?״ אנה אמרה בחיוך בזמן שהיא מנסה להפיק את המתח והשקט הכבד שהיה בחדר.
״כאליו שאבא שלא סיפר לך״ מיכאל החזיר את השקט שוב לחדר.
״בגלל זה את פה נכון?״ מיכאל אמר לה בגיחוח
״אני פה כדי לבקר,וכן גם בגלל שאני דואגת לך..״ אנה אמרה למיכאל ומזגה לה ולג׳ון ומיכאל קצת אורז ועוף.
״אווקי,ג׳ון סיפר לי על התוכנית שלך זה נכון,ואני שמחה שהוא סיפר לי כי אני אמא שלך ,ותפקדי להיות לידך ולהסביר לך שאתה טועה״ אנה נסתה להסביר את עצמה.
״להיות לצידי?, את בכלל יודעת מזה להיות אמא?את ברחת מכאן מהאפשרות הראשונה שהייתה לך,בלי בכלל לדאוג לבן שלך.״ מיכאל אמר לה בעצבים ,ושלח לעברה מבט קודר,
ואנה רק נשנעה אחורה בכיסא בדאגה,העיניים שלה היו מלאות בעצב ודאגה,ג׳ון ראה זאת.
״לאחר התאונה של אבא שלך ברחתי כי לא יכולתי״ אנה אמרה בשקט לאחר כמה שדקות של שקט.
״כל שנות הנישואין שלי הקדשתי בשביל המסורת והעבודה של אבא שלך,אני בטלתי את עצמי בשבילו״ אנה אמרה ודעמה אחת שלזגה מתוך עינייה.
״ושאבא שלך נפצע בתאונה אני נשברתי,לא הבנתי מה קורה ולא הייתי מוכנה לסבול יותר לחיות בפחד ושמישהו אחר יפגע עוד פעם ..״
״אני רציתי להיות חופשיה,ואני שמחה על כך,ושום דבר שתעשה לא יגרום לי לחזור אחורה״ אנה אמרה למיכאל בין דמעה לדמעה וניסתה לדבר לליבו.
״בבקשה מיכאל,תעזוב את הבחור המסכן הזה לנפשו,״ אנה אמרה לו והניחה את ידה על כף ידו של מיכאל שהייתה על השולחן.
״אנחנו נפתור את הבעיות המשפחתיות שלנו ,כמו משפחה נורמלית״
״בלי צייד,ובלי רדיפות,ובלי מסע נקמות ,ובלי כל הדברים שבגללהם סבלנו עד היום״ אנה סיימה את דברה וניסתה לבחון את התגובה של מיכאל למה שהיא אמרה,והיא לא הצליחה ,הפנים שלו היו ריקות מדי.
״מיכאל,תתקשר לאלכס ותגיד לה שתבטל את התביעה״ ג׳ון אמר לבסוף לאחר שכל הארוחה היה בשקט.
מיכאל לא אמר דבר,הוא התסכל לרגע אחד על אימא ,
ורגע אחד על אבא שלו וחייג בטלפון שלו
לאלכס.
״היי,אני צריך שתבטלתי את כל התוכנית״ מיכאל אמר במהירות לאלכס כשהיא ענתה לו, וניתק עוד לפני שהיא הספיקה לשאול שאלות.
״עשית את הדבר הנכון בני,״ אנה אמרה למיכאל כשהיא עמדה על שני רגלייה ונישקה לו למצח.
״אני הולכת לבדוק מה עם הקינוח,״ היא אמרה ומחקה את הדמעות מעינייה וצעדה במהירות למטבח.
״אני מכיר אותך,אתה לא מוותר כל כך בקלות נכון?״ ג׳ון אמר למיכאל בקול מאוכזב,והציץ להאחור לכיון המטבח לראות שאנה לא שומעת אותו.
״הכל רק חלק מהתוכנית״ מיכאל אמר לו בחיוך מרושע.

—

״מתי תפסיק להתחמק ממני?״ יונתן אמר לדין בזמן שהוא חיפש משהו בלוקר שלו.
מאז אותו לילה דין רק מתחמק משיעורים או מהמבטים של יונתן בשביל לא לפתח איתו שיחה.
״אני לא מתחמק ממך ,״ דין שיקר וסגר את הלוקר במהירות,עכשיו הוא כבר ראה את יונתן שעמד מאחורי דלת הלוקר.
״באמת דין,אני בטוח שאנחנו יכולים לדבר על זה כמו שני בוגרים״ יונתן אמר לדין והתחיל ללכת אחרי דין שהתקדם לעבר הכיתה.
״על מה יש לדבר? מה שקרה קרה..״ דין אמר בנחת ומשך בכתפיו.
״אני רציתי פשוט להתנצל בפנייך,נסחפתי קצת ואני ממש לא רוצה שזה יהרוס את החברות שלנו״ יונתן אמר לניסה לעקוב אחרי מבטו של דין שצעד במהירות במסדרון,רק שדין התסכל על כל מקום אחר חוץ ממנו.
״בכל זאת,אנחנו אחים נכון?״ יונתן אמר וניסה להצחיק את דין והרים את ידו באוויר כדי שדין יתן לו מחיאת כף.
״כן..בטח״ דין סינן לעברו והתעלם לגמרי מכף ידו של יונתן.
״דין מה הסיפור שלך?,אמרתי לך שאני מצטער למה אתה לוקח את זה כל כך קשה?״ יונתן אמר לפתע בעצבים ועצר את דין בידו, מלהמשיך ללכת.
״אני פשוט…״ דין ניסה להגיד משהו אבל הוא בעצמו התבלבל בתוך המחשבות שלו.
״אני צריך ללכת״ דין אמר לבסוף והשתחרר מידו של יונתן.
דין התקדם לעבר הכיתה ויונתן הלך ולכיון הנגדי.
וכמה שניות אחר כך דין הרגיש איך מישהו מושך אותו בחולצה ומכניס אותו לך הכיתה.
״טיילור מה את עושה!״ דין אמר בבהלה שטיילור ירדה לפתע על ברכייה והעבירה את ידייה כלפיי המכנסים של דין.
״התגעגתי קצת..״ היא אמרה לו והתחילה לפתוח את הרוכסן של המכנס שלו.
״לא! עצרי !״ דיו העיף אותה ממנו וסגר מהר את הרוכסן
״מה עובר עלייך?״ טיילור שאלה אותו בכעס ושילבה ידייה.
״אני צריך עזרה..״ דין אמר לפתע .

—-
״אתה לא חושב שזה קצת ..מוזר״ עלמה שאלה את אוליבר שהם צעדו יד ביד בדרך לדירה של אוליבר.
״מה מוזר?״ אוליבר שאל אות עלמה,וחיזק את האחיזתו בתיק הכבד של עלמה שהוא סחב על גבו.
״שהיא פשוט החליטה שהיא לא תובעת,וכל הסיפור הזה נגמר עוד לפני שהוא בכלל התחיל״ עולמה אמרה בדאגה ,והסתכלה לכיון הרצפה ,כאליו התשובות לשאלות שלה נמצאות שם.
״אני חושב שהיא סתם נלחצה,את יודעת פתאום כולם יודעים מי היא,כולם רוצים לראיין אותה ולשאול שאלות,כנראה זה מה שגרם לה לעשות צעד אחורה.״ אוליבר אמר לה וניסה להרגיע את הדאגות שלה.
״בכל מקרה,תודה שהיית פה,איתי בכל הסיפור הזה..״ עלמה אמרה לו שהם נעצרו בפתח הדירה של אוליבר.
״בכל זאת..אני חבר שלך זה חלק מהתפקיד שלי.״ אוליבר אמר לה והניח את ידו על הלחי שלה,
הוא הולך להשתמש בתירוץ הרבה,במיוחד שהיא אמרה את זה לפני כל המשפחה שלה.
״למרות שאני חייב לציין שזה קצת מוזר שאני חבר שלך ואפילו לא יצאנו לדייט״ אוליבר אמר לה בגיחוח
״אחרי היום אני לגמרי מוכנה לשקול את זה בחיוב." עלמה אמרה לו ועלתה לאוליבר חיוך,
״ אני אכנס לישון,אני עייף מת ,נדבר בבוקר?״ אוליבר אמר לה במהירות ונתן לה נשיקה קטנה בלחי.
הוא ידע שאסור לו לגרור את עלמה לשכב איתו ,כי היא תראה שחתכחים בחזה שלו נעלמו לגמרי,
והסבר לזה הוא לא יכול להמציא ,הוא חייב למשוך כמה שיותר זמן.
״לילה טוב ..״ היא אמרה לו בחיוך והתקדמה לכיון החדר שלה
כמה שניות אחרי, היא כבר הרגישה יד ענקית ומחוספסת של גבר חוסמת לה את הפה ולוחצת לה על הלסת בחוזקה .
ויד שנייה שלו מושכת אותה לתוך חדר חשוך ,היא נסתה להשתחרר מהאחיזה שלו אך ללא הצלחה ,הוא היה חזק ממנה בהרבה יותר.
״תרגעי״ מיכאל לחש לה באוזן בקול מאים ומלחיץ ,ועלמה הפסיקה לנסות להשתחרר ממנו.
״עכשיו,אני אוריד את היד שלי מהפה שלך ,ואם תצרחי,אני לא אהסס לתקוע לך כדור עמוק בתוך הראש שלך ..״ מיכאל אמר לה שוב בקול מפחיד ,ועלמה הרגישה שחתיכת ברזל לחצה לה על הראש מאחורה,היא לא ראתה מזה היה ,ואבל היא יכלה לנחש שזה אקדח.