נועדנו להיות ביחד הפרק האחרון
(הסיפור יהיה קצת שונה מההקדמה)
פרק 1
;נקודת מבט אמילי
עוד פעם אני יושבת לי על ספסל לבד בבית ספר בוכה ובוכה וחושבת לי אותם מחשבות
למה את בוכה אמילי?
יש לך חבר שאוהב אותך יותר מכל דבר אחר.(הארי)
ושתי חברות (אלינור ופרי) שאיכפת להן ממך כל כך.
אז למה את בוכה אמילי?
למה את כל כך כפויית טובה אמילי?
(מישהי שחושבת על עצמה)
אני שומעת את הצילצול באוזניי ומיתקדמת לאט לאט לבית. אני נכנסת עוד פעם לבית ולחדר שלי ומסתכלת במראה ועוד פעם במראה ומה שגורם לי לחשוב שאני לא טובה מספיק.
אני מסתכלת שוב ושוב במראה ומראה פרצוף בוז נוראי לעצמי..
אני מחזיקה את היידים שלי חזק עם סכין ביד השנייה.
אני כבר לא יכולה לראות מרוב הדמעות שמציפות את עיניי.
אני לוקחת את ידיי וחותכת וחותכת וחותכת.
כל פעם עמוק ועמוק יותר ויותר.
אני מרגישה יותר טוב אבל אני שומעת דפיקות בדלת.
זה הארי?
אני שמה את סכין הגילוח בצד ושוטפת את ידיי..
הוא לא צריך לראות את הצלקות.
אני מנגבת את הדמעות שלי ושמה מסקרה חדשה על הריסים.
אני מסתכלת על המראה ורואה את הארי מסתכל עליי.
אני מנסה לחייך אבל זה נכשל.
הארי ראה שעצוב לי וקם לחבק אותי חזק.
אני כמעט לא יכולה להחזיק את הדמעות שלי אבל אני מחריכה את עצמי.
הוא קם ותפס לי את היד כדי לעזור לי לקום.
צעקתי קצת כי הוא אחז לי בצלקות.
הוא הסתכל עליי במבט לא מובן והוריד לי את השרוול.
הוא ראה הכל הוא הסתכל עליי במבט מודאג.
הוא רץ מחוץ לחדר ואני התחלתי לבכות שוב.
עכשיו הוא יודע ואני לא יכולה להפסיק לבכות למה עשיתי את זה לעצמי?
שמעתי אותו צורח בטלפון.
~השיחה~
הארי: נייל אתה לא מבין היא רוצה להתאבד.
כיסיתי את אוזניי עם ידיי לא רציתי לשמוע עוד.
עכשיו כל החברים שלי יודעים תיראו מה עשיתי להם.
אני הורגת אותם!
אולי אני צריכה פשוט לסיים את זה!
התחלתי לחפש בהיסטריה את כדורי השינה לפני שהארי יגיע.
מצאתי אותם שתיתי את כולם בבת אחת ועיניי לאט לאט נעצמו.
חושך!!!
לאחר חצי שעה הארי מצא אותי.
שמעתי את צעקותיו וזעקותיו אבל כמובן שלא יכולתי לקום.
נייל סוף סוף הגיע הוא התקשר לאמבולנס עם דמעות בעינייו ולאט לאט התיישב על הריצפה עם דמעות.
שבוע אחרי זה הארי הצטרף אליי לגן עדן.
יותר מדי כאב ללב נבון.
אף אחד לא דיבר על זה לעולם כולם מצטערים על מה שעשו.
~סוף~
אוקיי זה סיפור שתירגמתי אז לא לכעוס שהוא עצוב כי אני בכיתי בל היה שווה למרות שזה ממש עצוב זה סיפור מרגש וחיפה ועצוב חחחח אבל מי רוצה שאני יעשה סיפור אחר יותר נורמלי ושהיה יותר עם מילים ופחות עם מחשבות?
תגובות (0)