נולדת בשבילי… פרק 7+8

~~~ נקודת מבט דניאל ~~~
השעון המעורר שלי צלצל ואמא שלי קראה לי לקום. היום זה היום הראשון ללימודים אמא אמרה. "אין לי כח לקום מהמיטה במלא אני כל היום אני במחששה עם אסף והחברה מה הבעיה שלך שאני אשאר בבית במלא אני לא עושה כלום שם" אמרתי לאמא . "זה כל הקטע שאתה לא עושה כלום דניאל זה שנה חדשה תקח את עצמך בידיים, עם אתה רוצה להיות משהו בחיים האלה אמא אמרה. שנינו יודעים שאני לא היה כלום בחיים האלה אז מה את רוצה שאני אעשה?! "אמרתי . " מה אני רוצה שתעשה?! זה מה שאני רוצה שתעשה, שתקום תתארגן תיקח את עצמך בידיים ותתחיל ללמוד" אמא אמרה בטון עצבני. " טוב נווו …" קמתי התארגנתי וירדתי לרכב שלי נסעתי לכיוון הבית של אסף לאסוף אותו ונסענו לבית ספר החניתי את הרכב ונכנסנו לבית ספר. ניגשנו לליאן ולנטלי חיבקתי אותן "היי יפות ,איפה אליאור?" שאלתי. "לא יודעת לא ראינו אותו" נטלי אמרה . " הוא לא עונה לי גם לטלפונים מוזר" אמרתי, וניגשנו למחששה. בצלצול ליאן ונטלי נגשו לכיתה שלהן ואני ואסף הלכנו לכיתה שלנו אם זה לא היה היום הראשון ללימודים לא הייתי נכנס לכיתה הייתי נשאר במחששה ומעשן. את כל השעתיים הראשונות העברנו בכיתה בשעמום ובחפירות של המורה כואב לי הראש. אני לא חושב שהייתי כל כך הרבה זמן וברצף בכיתה. בהפסקה הלכנו למחששה וליאן ונטלי גם באו ואז עוד כמה בנות באו איתם.
"יואו אתם לא מבינים מה היה עכשיו בשיעור" ליאן אמרה ונטלי התחילה לצחוק. "מה היה?" אסף שאל וליאן התיישבה לי על הברכיים ולקחה לי את הסיגריה מהיד. " טוב אז תקשיבו לורן ואביגיל איחרו לכיתה" והמשיכה לספר "ונראלי המורה עכשיו אוכלת אותן בפנים" אמרה. " חחח אין עלייך ליאן" אמרתי. אני לא יודע למה ואני לא חושב שאף אחד יודע למה ליאן שונאת כל כך את לורן והאמתי שזה מעניין אותי תשאלו אותי למה? אני אמות ואני לא יודע. ליאן תפסה לי את הפנים ונישקה אותי. "האחמ האחמ" אליאור אמר… ואז באו איזה כמה בלונדיניות והתיישבו לידי וליטפו לי את היד. ראיתי את מבטה של ליאן מתרגז והמשכתי לזרום איתן אני אוותר על זה???! ממש לא בשביל אף אחת. ליאן התרגזה קמה לי מהרגליים משכה איתה את אסף והמשיכה ללכת לכיוון המבנה. משום מקום אסף הגיע וכולו היה חבול. " בואנה אחי מה עבר עליך?" שאלתי. " עזוב אחי , אחר כך אדבר איתכם עכשיו אני רק רוצה לעשן", " טוב אחי קח" אמרתי והושטתי לו את קופסת הסיגריות. את משך היום העברנו אני אליאור ואסף במחששה. צלצול סוף היום נשמע ואליאור משך אותי לכיוון השירותים. " תשמע אחי אני צריך ללכת לאיזשהו מקום רק לא לבית שלי. יש מצב אתה לוקח אותי ?" , " כן אחי בוא אליי". יצאנו לכיוון הרכב שלי ונסענו אליי הביתה. החניתי את הרכב ונכנסו אליי הביתה. " שב אחי, ותתחיל לשפוך מה קרה". "אוף אחי אני לא מבין איך כל זה הגיע למצב הזה אליאור אמר", "איזה מצב?" שאלתי והוא התחיל לספר לי מה קרה. " וזה מה שהיה סיים". הייתי בהלם לא ידעתי איך להגיב. " טוב מה אתה שותק תדבר" אמר. "תשמע אחי אני לא יודע בחיים לא הייתי במצב הזה, אין לי אחות, ואני גם לא במצב כזה טוב אם אחותך . עניתי. " אתה חושב שכל זה קרה באשמתי אני יצאתי כזה מטומטם כל השנים האלה העדפתי את החברים שלי על אחותי, לא שמרתי עלייה, לא הייתי שם בשבילה, לא הגנתי עלייה, היא אחותי הקטנה ואני הייתי צריך לשמור עלייה, להגן עלייה, אני אף פעם לא רציתי שזה יקרה, ועכשיו שזה קרה אני יודע להעריך את מה שיש לי, אני מקווה שזה לא מאוחר מדי" אמר אליאור.
" וואו אחי, לפחות זה נגמר בזה ולא במשהו יתר גרוע, ואל תאכל סרטים מה שהיה היה, עכשיו אתה תהיה איתה וחסר לך שאתה רב איתה ואני אומר את זה מנקודה של אח כי אני אוהב אותך, אמרתי והבאתי לו כאפה בעורף, גם אם אני לא סובל את אחותך" אמרתי. "וואי אחי מה הייתי עושה בלעדייך" אמר. " זהו שלא בדיוק היית עושה ואם להגדיר את זה ביותר מדוייק לא היית בחיים" אמרתי. " פששש איך הוא עף על עצמו הילד "אמר. " מה לעשות, עכשיו תשמע אם אביגיל תרצה להיות איתנו אז אין בעיה אני אדבר עם ליאן אסף ונטלי ואני בטוח שלא תהיה להם בעיה" אמרתי. " אמרתי לה והיא אמרה שטוב לה איך שהיא אני לא מבין אותה אחי" אמר. "גם אני, אבל שוב אל תיתן לזה לגרום לריחוק בניכם תשמור על זה . הייתי נותן עכשיו הרבה דברים כדי שתהיה לי אחות גדולה קטנה זה לא משנה אני הייתי שומר עלייה גם אם היא לא הייתה איתי בחברה" אמרתי. והתחבקנו חיבוק של גברים. " תודה אחי, על הכל אמר אליאור וחיבק אותי חיבוק של גברים" . " אין על מה תמיד אני פה, עכשיו לך ותגיד לה הכל אני בטוח שהיא דואגת לך אמרתי ובדיוק אביגיל התקשרה לאליאור. " שוב תודה אחי, אני אדבר איתך אני זז" אמר אליאור שסיים את השיחה עם אביגיל. "תמיד פה" אמרתי והוא יצא.