נולדנו שונות – פרק ב'
סטלה נכנסה לחדרה וזרקה את עצמה על המיטה בייאוש לעוד לילה של בכי ועישון סיגריות בכמויות שיספיקו לגדוד. החיים שלה אף פעם לא היו קלים ומהרגע שהוריה החלו להתגרות בה ללא הפסקה הם נעשו קשים אף יותר. סטלה ניסתה לישון קצת, לברוח קצת, עד שלא תוכל לעמוד בזה יותר. סטלה הייתה מעשנת כבדה והעניין הזה פחות שינה להוריה מאשר המשיכה לבנות. בסוף היא נרדמה, ריחם של הימים האחרונים של החופש כבר הורגש באפה והפחד מהחזרה ללימודים כבר ממשמש ובא.
באמצע הלילה סטלה קמה למנהג הקבוע שלה שנתן לה קצת תקווה בחיים אפורים: לעשן על המרפסת ולהביט על חיי הלילה של אנשים שמחים, עצובים, כועסים ובעצם כולם. להסתכל על החיים במבט קצת שונה, כמו צופה מהצד ולתת למחשבות לרוץ. סטלה קמה ממיטתה ולקחה את חפיסת הסיגריות שלה. היא התקדמה אל עבר המרפסת והדליקה סיגריה בעודה חושבת מדוע זו לא היא שם שחוגגת באיזה פאב.
אז היא עישנה עוד סיגריה, ועוד אחת. סטלה חזרה לחדרה כשהיא מדיפה ריח חריף של עשן סיגריות ולא הצליחה להירדם. היא חיפשה ריגושים, חיפשה בלגן שישכיח אותה קצת מהשגרה. היא לקחה את הטלפון הנייד שלה ושלחה הודעת SMS לג'ייקוב, הידיד הכי טוב שלה כבר שנים שגדול ממנה בכמה שנים , הוא בן 19. הידיד המושלם שהיא לא מרגישה אליו כלום. ג'ייקוב ענה להפתעתה "היי" , לפחות היא יודעת שהיא לא היחידה שערה בארבע לפנות בוקר.
"איפה אתה?" שאלה סטלה.
"סתם, יצאתי, שותים קצת וזה." ענה.
"בוא אליי הביתה ותביא איזה בקבוק." סטלה ביקשה, חושבת שהאלכוהול יעזור לה לשכוח ולהשתחרר , להגיע לתחושת הרוגע.
"סטלה, זו עבירה. אני לא מתכוון לתת לך לשתות." ענה ג'ייקוב.
"ג'ייקוב, בבקשה. אני אהיה זהירה , אני רוצה את זה רק כדי להירגע. אתה יודע שאני לא מאלה שהולכים ונכנסים לקטטות." סטלה התחננה.
"בסדר, אני יודע בדיוק למה את כל כך רוצה לשתות. אני מודה שגם אני שתיתי בגיל 16,אבל את לא מתחילה להוריד שוטים בלי סוף, כשצריך לעצור עם זה אז עוצרים." ג'ייקוב נכנע לתחנוניה של סטלה המבקשת מפלט מחיי היום יום.
כעבור כמה דקות ג'ייקוב שלח לסטלה הודעה שהוא הגיע כדי שתפתח את הדלת. סטלה פתחה את הדלת וג'ייקוב נכנס עם כמה משקאות אלכוהוליים.
"בואי נרד לחצר, את מבטיחה לי שאת לא שותה יותר מדי." ג'ייקוב אמר והם ירדו לחצר ביתה של סטלה והתיישבו בנדנדה.
"עובר עלייך משהו." ג'ייקוב אמר וסטלה השיבה "כן…עכשיו תבין לבד למה ביקשתי את זה.", פתחה את הוודקה ומזגה לכוסות.
"רוצה?" שאלה.
"לא." ג'ייקוב ענה וסטלה שתתה. כוס ועוד כוס ועוד אחת בעודה מאבדת את צלילותה יותר ויותר.
"סטלה, אמרנו שמספיק." ג'ייקוב ביקש מסטלה שתפסיק לשתות בפעם המי יודע כמה. סטלה גלגלה את עיניה שנראו מעט חסרות חיים ושיהקה. ג'ייקוב הביט בעיניה של סטלה ואמר "די. את הבטחת לי." סטלה רק גלגלה את עיניה בשנית וגיחכה. ג'ייקוב לקח את הכוס מידה של סטלה שהחלה לצחוק ואמר "עולים למעלה. מספיק."
"אתה יכול ללכת אם אתה רוצה." סטלה אמרה וג'ייקוב ידע שהוא חייב להיפטר מההוכחות שסטלה השתכרה באותו לילה אז הוא ענה לה "את צודקת." ומיהר לקחת את הבקבוקים ולהסתלק.
סטלה עלתה כשהיא מרגישה תחושה מוזרה ובחילה נוראית. היא שמה את ידה על פיה ומיהרה לכיוון השירותים. "כמה שתיתי?" היא מלמלה לעצמה והחלה להקיא ואחר כך הלכה לישון מלוכלכת ובהרגשה מגעילה. "לפחות ככה אישן רצוף." היא מלמלה לעצמה ונרדמה.
תגובות (0)