נדייה פרק מ"א
"אלון השיבה נדייה כיצד אני יכולה לממש את ההזמנה שלך אשר מחסירה פעימה בלבי, אך כידוע לך יש לי 3 ילדים אשר לא יעלה על הדעת כי אעקור אותם ממקום הטבעי ואקח אותם למקום בלתי ידוע מקום אשר לבטח יהווה טראומה לגביהם"
"אז מה נעשה? יש לך הצעה טובה יותר"???
"בוודאי אלוני שלי לאחר שרעייתך תחלים בוא אתה אלינו עבורך זו לא בעיה תהיה כאן מספר ימים ותשוב לחיק המשפחה"
"ועד שאני אוכל להגיע מה יהיה??"
"יש טלפונים ונוכל לשוחח וכך הגעגועים שלנו אחד לשנייה יתגברו ותאר לך מה יהיה כשניפגש חחחח".
"את צודקת מאמי שלי אשתדל לבוא לבקרך כמה שיותר מהר"
"אוהבת אותך ומודה לאלוהים שאתה חי וקיים".
"אוהב אותך גם אני מאד מאד מאד".
השיחה הגיעה לסיומה.
נדייה הניחה את הטלפון צמוד לליבה וכל כך רצתה שהוא יהיה ברגע זה לצידה אך מה לעשות החיים לא קלים אך עצם היותו בחיים זה עשה לה את החיים יותר וורודים יותר מאוהבת באיש שבשום פנים ואופן לא יוכל לתרגם את האהבה למשהו יותר מרגש משהו אשר יביא להיחשף בפני כולם – לו זה בלתי אפשרי .
הילדים ונדייה שכבו לישון מוקדם מהרגיל כי מחר בבקר אמורים להעביר את כל הציורים לבית המרקחת של אבו-שוקרי כדי שבערב יוזמנו אנשים לפי הבנתו של הרוקח אשר מתמצאים בציור ואז ינקוב במחירים גבוהים ביותר – הכל לרווחת חייהם של 3 הציירים המקסימים.
בבקר השכם התעוררה נדייה הראשונה ומיהרה להכין ארוחת בקר קלה בטרם יצאו הילדים לבית הספר.
היא ראתה שיש עוד זמן להעיר אותם ולכן הכינה לה ספל קפה גדול וישבה במרפסת לצפות באנשים החרוצים אשר קרוב לוודאי יוצאים למקום עבודתם ואז חלפה מחשבה במוחה בניו יורק עכשיו לילה וכולם הולכים לישון גם אלון הגבר שבגברים אהבתה הענקית גם הוא מן הסתם הולך לישון "לילה טוב אהובי לחשה נדייה"
בסיימה את הקפה החלה להעיר את ילדיה וזירזה אותם להתכונן כדי שיביאו את הציורים לבית המרקחת ומשם ילכו שלושתם לבית הספר ולגן.
"בקר טוב אבו שוקרי חייכו כולם לעבר הרוקח הכל כך אבהי הכל כך איכפת לו מהם"
"בקר טוב לכם חביבים שלי , ואוו אני לא מאמין כיצד הציורים שלך הולכים ומשתפרים – כל הכבודה – מגיע לכם כל הכבוד – אני אסדר אותם לתצוגה ואת נדייה קחי את הילדים לבית הספר ולגן ולאחר מכן אודה לך אם תבואי לעבודה".
"אבו שוקרי ??? אתה תודה לי כי אגיע לעבודה ? איזה בן אדם צדיק עניו וכל כך מקסים".
המששך יבוא !!
תגובות (0)