נדייה פרק ל"ו
פרק ל"ו
שבורי לב ועצובים מאד מאד שבו נדייה וילדיה הביתה.
אבו שוקרי ביקש מכל אלה שחילקו כבוד אחרון לג'ינה כי ישובו לבתיהם כדי שנדייה והילדים יוכלו לנוח לאחר יום כה קשה כה אכזרי שחוו.
הוא הסיע את ארבעתם הביתה וביקש מנדייה שיתקלחו ויכנסו למטה ומר בבקר יום חדש זמירות חדשות.
עם עיניים נפחות מדמעות ולב עצוב וכואב עלו ארבעתם למעלה וכפי שאבו שוקרי אמר נכנסו אחד אחרי השנים להתקלח ללבוש פיג'מות ולהיכנס ישר למטה.
הבנים ביקשו מנדייה לישון לצידה כי קשה להם לראות את המיטה של הסבתא ריקה וכך תישאר לעד.
נדייה כמובן הסכימה וכולם נפלו שדודים ונרדמו מיד.
בבקר השכם התעוררה נדייה ולאחר שנכנסה לראות את פטמה שמחה שהיא ישנה שינה יפה וכמוה גם אחיה השתדלה נדייה להתנהג בצורה חיובית יותר כי זה המצב אפשר לחצוב בהרים אפשר לנדוד בים באוקינוס אפשר לצעוד לשום מקום אך אין אפשרות כי יזכו לפגוש את חיוכה הטוב של האשה הנפלאה שהלכה הבקר לעולמה.
היא הכינה לעצמה כוס קפה וישבה במרפסת כאשר היא לא משתחררת מכך שאמה לא שוהה לצידה ושותה את הקפה הראשון שהוא הכי טעים כאן איתה.
בשעה 09.00 צלצל אבו שוקרי להתעניין כיצד הם מרגישים "תודה לאל אדוני ענתה לו נדייה צריך להשלים עם המצב העצוב והטרגי שארע לנו זה לא יכול להיות זנבג וגמרנו זה תהליך והילדים עדין ישנים כי הם התעצבו מאד מאד מאד.
"נדייה אני ביקשתי שאיש לא יבוא לנחם אתכם כי כולכם זקוקים למנוחה ולהיות לבד עם עצמכם, באם את צריכה משהו מקווה שלא תהססי ותתקשרי אלי. את פורשת מהעבודה למשך שבוע ימים שהוא שבוע האבל והקשה ביותר".
"תודה אדוני ברוך תהיה על כל מה שאתה עושה בשבילנו" "ביי נדייה אני פשוט עסוק מעט"
"ביי אדוני" והטלפון דמם.
מאוחר יותר התעוררה פטמה ומיד יצאה למרפסת נישקה את אמה והבכי פרץ מתוכה בכי של כאב בכי של אסון גדול שארע ולעולם לא יסתיים ולא יגמר.
נדייה ליטפה את בתה ונתנה לה להוציא את כל מה שהצטבר בתוכה עד שתחוש כי היא מקבלת את המצב וחוזרת לעצמה.
לאחר מכן הכינה לה נדייה שתייה כפי שהיא אהבה והוסיפה פרוסת עוגה העוגה האחרונה שהספיקה אמה לאפות.
שתיהן המשיכו לשבת במרפסת והעוברים והשבים ממש לא ענינו אותן הן היו בתוך היגון הקודר והעצב ללא חת.
כעבר כשעתיים לא הבינה מדוע הבנים לא התעוררו היא מיהרה להיכנס לחדרה שם הם ישנו ולהפתעה הם לא היו שם.
כאחוזת אמוק החלה לצרוח מחמוד מוחמד איפוא אתם ? "מאמי אנחנו בחדר שלנו למה את דואגת"???
"היא נכנסה לחדר ולא האמינה למראה עיניה הבנים ישבו וציירו את הדיוקן של סבתם עבודה מדוייקת עבודה בלתי רגילה שלא הייתה מביישת ציירים ידועים .
"ואוו אני לא מאמינה מתי הספקתם לצייר דיוקן כה קרוב למציאות חבל שסבתא לא כאן כדי להחמיא לכם"
"מאמי אנא תשתדלי להתרגל למצב הזה כי זה המצב לעולם".
פטמה נכנסה לחדר וגם היא התפלאה על הציור הבלתי רגיל שציירו שני אחיה הצעירים והכל כך מוכשרים.
"אני חושבת אמרה נדייה שאולי נבקש מאבו שוקרי שימסגר את הציור עם זכוכית ונתלה אותו כאן בכניסה לבית."
שבורי לב ועצובים מאד מאד שבו נדייה וילדיה הביתה.
אבו שוקרי ביקש מכל אלה שחילקו כבוד אחרון לג'ינה כי ישובו לבתיהם כדי שנדייה והילדים יוכלו לנוח לאחר יום כה קשה כה אכזרי שחוו.
הוא הסיע את ארבעתם הביתה וביקש מנדייה שיתקלחו ויכנסו למטה ומר בבקר יום חדש זמירות חדשות.
עם עיניים נפחות מדמעות ולב עצוב וכואב עלו ארבעתם למעלה וכפי שאבו שוקרי אמר נכנסו אחד אחרי השנים להתקלח ללבוש פיג'מות ולהיכנס ישר למטה.
הבנים ביקשו מנדייה לישון לצידה כי קשה להם לראות את המיטה של הסבתא ריקה וכך תישאר לעד.
נדייה כמובן הסכימה וכולם נפלו שדודים ונרדמו מיד.
בבקר השכם התעוררה נדייה ולאחר שנכנסה לראות את פטמה שמחה שהיא ישנה שינה יפה וכמוה גם אחיה השתדלה נדייה להתנהג בצורה חיובית יותר כי זה המצב אפשר לחצוב בהרים אפשר לנדוד בים באוקינוס אפשר לצעוד לשום מקום אך אין אפשרות כי יזכו לפגוש את חיוכה הטוב של האשה הנפלאה שהלכה הבקר לעולמה.
היא הכינה לעצמה כוס קפה וישבה במרפסת כאשר היא לא משתחררת מכך שאמה לא שוהה לצידה ושותה את הקפה הראשון שהוא הכי טעים כאן איתה.
בשעה 09.00 צלצל אבו שוקרי להתעניין כיצד הם מרגישים "תודה לאל אדוני ענתה לו נדייה צריך להשלים עם המצב העצוב והטרגי שארע לנו זה לא יכול להיות זנבג וגמרנו זה תהליך והילדים עדין ישנים כי הם התעצבו מאד מאד מאד.
"נדייה אני ביקשתי שאיש לא יבוא לנחם אתכם כי כולכם זקוקים למנוחה ולהיות לבד עם עצמכם, באם את צריכה משהו מקווה שלא תהססי ותתקשרי אלי. את פורשת מהעבודה למשך שבוע ימים שהוא שבוע האבל והקשה ביותר".
"תודה אדוני ברוך תהיה על כל מה שאתה עושה בשבילנו" "ביי נדייה אני פשוט עסוק מעט"
"ביי אדוני" והטלפון דמם.
מאוחר יותר התעוררה פטמה ומיד יצאה למרפסת נישקה את אמה והבכי פרץ מתוכה בכי של כאב בכי של אסון גדול שארע ולעולם לא יסתיים ולא יגמר.
נדייה ליטפה את בתה ונתנה לה להוציא את כל מה שהצטבר בתוכה עד שתחוש כי היא מקבלת את המצב וחוזרת לעצמה.
לאחר מכן הכינה לה נדייה שתייה כפי שהיא אהבה והוסיפה פרוסת עוגה העוגה האחרונה שהספיקה אמה לאפות.
שתיהן המשיכו לשבת במרפסת והעוברים והשבים ממש לא ענינו אותן הן היו בתוך היגון הקודר והעצב ללא חת.
כעבר כשעתיים לא הבינה מדוע הבנים לא התעוררו היא מיהרה להיכנס לחדרה שם הם ישנו ולהפתעה הם לא היו שם.
כאחוזת אמוק החלה לצרוח מחמוד מוחמד איפוא אתם ? "מאמי אנחנו בחדר שלנו למה את דואגת"???
"היא נכנסה לחדר ולא האמינה למראה עיניה הבנים ישבו וציירו את הדיוקן של סבתם עבודה מדוייקת עבודה בלתי רגילה שלא הייתה מביישת ציירים ידועים .
"ואוו אני לא מאמינה מתי הספקתם לצייר דיוקן כה קרוב למציאות חבל שסבתא לא כאן כדי להחמיא לכם"
"מאמי אנא תשתדלי להתרגל למצב הזה כי זה המצב לעולם".
פטמה נכנסה לחדר וגם היא התפלאה על הציור הבלתי רגיל שציירו שני אחיה הצעירים והכל כך מוכשרים.
"אני חושבת אמרה נדייה שאולי נבקש מאבו שוקרי שימסגר את הציור עם זכוכית ונתלה אותו כאן בכניסה לבית."
המשך יבוא
תגובות (0)