נדייה פרק ל"ד
פרק ל"ד
הבקר הגיע ולשמחתה של נדייה היא התעוררה מעט יותר מעודדות השיחה מאמש אם ילדיה ואמה נטעו בה בטחון אשר ביקש פינה קטנטנה בתוך תוכה כשהעצב והיגון שרויים בו עם כאב אדיר כאב אשר מי יודע אם בכלל יגיעו לקיצו אי פעם אם בכלל.
נדייה נכנסה לחדר האמבטיה ולאחר שהתקלחה והתלבשה נכנסה להעיר את הילדים והתפלאה מדוע האמא עדיין ישנה.
"מאמי מאמי מדוע את ישנה עדיין מאמי מאמי ואין תשובה, אלוהים אדירים התחילה נדייה לצעוק אלוהים מה קורה אלוהים שלי למה את נותן לי כל כך הרבה מכות אלוהים שלי למה??????"
הילדים התעוררו בבהלה ולא הבינו מדוע אמן צועקת בקולי קולות, הם ניגשו לסבתא וידעו שהיא הלכה לעולמה.
שלושת הילדים חיבקו את נדייה חזק וכולם בכו בכי קורע לב. נדייה התקשר לאבו שוקרי וביקשה ממנו שיגיע מיד אליה הביתה.
הרוקח בלא לשאול שאלות שם פעמיו מיד לעבר נדייה.
ליד הדלת ראה שכל הארבעה מתייפחים בבכי מרורוים.
"הוא שאל ג'ינה ??"
אבו שוקרי נכנס לחדרה וראה שהיא החזירה את נשמתה לבורא. מיתת נשיקה זו מאחר והייתה אשה צדיקה וטובה אך לגבי האחרים זה שוק אדיר זה הלם טוטלי.
הוא צלצל מיד לבית החולים ולאחר שהסביר את העניין הבטיחו לשלח אמבולנס ויקחו את הנפטרת למרתף של בית החולים לאולם הנפטרים עד שיוסדרו ההליכים לקבור אותה.
"נדייה דיברתי עם בית החולים הם ישלחו מיד אמבולנס שיסיע את האמא זיכרה לברכה לחדר המתים בבית החולים עד שנסדיר את המסמכים כדי לקבור אותה, אני מאד מאד מצטער ומשתתף ביגונכם אך יחד עם זאת אני חייב לומר שנתתם לה המון שנים טובות היא אהבה אתכם מכל הלב".
"גם אנחנו אהבנו אותה מאד, ולמה היא עזבה אותנו למה דווקא עכשיו למה"??
האמבולנס הגיע ושני אחים יצאו ממנו עם אלונקה הם עלו למעלה לדירה והניחו את הנפטרת על האלונקה ואז נדייה ביקשה רק שנייה , בטרם תקחו אותה אני מבקשת שנייה להיות איתה לבד בחדר" .
בקשתה התקבלה והיא נישארה עם אמה אשר למעשה לא הייתה אמה אך שימשה עזרה ונתנה את חייה עבור נדייה והילדים.
נדייה כרעה ברך ליד המיטה וביקשה סליחה, ביקשה סליחה כי לא אהבה את הקשר בינה לבין אלון ואף הזהירה כי אם זה לא יפסק היא מעדיפה לחזור במחנה הפליטים ,"מאמי סליחה מאמי סליחה מאמי סליחה" היא נישקה למצח שהייתה כבר קפואה כנראה שנפטרה כבר לפני שעות מספר.
היא יצאה החוצה ושני האחים שבו לחדר כיסו את הגופה בשמיכה שלהם ולאט ירדו לעבר הרחוב , רחוב שג'ינה לא תראה יותר לעולם.
המשך יבוא
תגובות (0)