נדייה פרק כ'

נדייה הלכה לבית המרקחת ונשים רבות ציפו לבואה, העדינות שלה והידע להתאים לכל אחת ואחת את האיפור המתאים והיפה עבורה עשתה לה כנפיים ועברה מפה לאוזן .

היא נכנסה מיד מעבר לדלפק והחלה להתאים לכולן את האיפור ששינה את פניהן לטובה כמובן ולשמחתן הרבה.

שעתיים שלמות לא נחה נדייה ולא לרגע דל היא הייתה כל הזמן עסוקה ומדי פעם אבו שוקרי הרוקח הביט לעברה ובניד ראשו הודה לה.

כשסוף סוף אחרונת הלקוחות עזבה את החנות נכנסה פנימה לתוך חדר התרופות שם היה קומקום מים ומיד הרתיחה אותו והכינה תה עם המון נענע לאבו שוקרי ולעצמה הכינה קפה חזק עם הל.

הנאגלה השנייה של הלקוחות הגיעה וגם אותן שירתה נדייה בהמון אהבה וידע אשר לא הבינה מנין רכשה ידע זה , פשוט זה היה בתוכה תמיד אך לא השתמשה בו.

קרוב לשעות הצהריים שיחרר אותו אבו שוקרי והיא מיהרה לעבר בית הספר לקחת את ילדיה הביתה.

פטמה ראתה אותה ראשונה והיא רצה לקראתה: "מאמי קיבלת ציון 100% על המבחן בחשבון ידעתי הכל אמרה הנערה המתוקה"

"ואוו איזה יופי מותק אני כל כך אוהבת אותך".

הבנים גם הם הגיעו החוצה כשנשמע צלצול הפעמון וארבעתם מיהרו הביתה לברר מה הסבתא שלהם הכינה לארוחת צהריים.

ז'ינה קידמה את כולם בנשיקות ולאחר ששטפו ידיים הסבו מסביב לשולחן במטבח ורק הניחוח מהתבשיל היה ברור שמה שהם יאכלו הוא טעים שבטעים.

כולם אכלו בהנאה גדולה וכל הצלחות התרוקנה והתמלאו פעם נוספת באותה תבשיל.

ג'ינה גם הפתיע את משפחתה שכה אהבה בקינוח טעים מפרי ידיה כמובן אלה היו עוגיות מעלול וכן עוגיות שקדים חבל"ז.

בסיומה של הארוחה פרשו הילדים לחדרם וכמובן כוונתם הייתה להמשיך לצייר ובדריכות המתינו לתערוכה שהבטיח אבו שוקרי לעשות בבית המרקחת שלו.

תוך כדי שטיפת הצלחות ע"י נדייה נשמע צלצול הטלפון. "הלו ענתה נדייה " "היי זה אני מה שלומך"? "שלומי בסדר גמור ומה שלומך"? "מתגעגע מאד ורוצה להזמין אותך כאן למספר ימים יש מצב"???

"אלון אתה יודע את התשובה בטרם אפתח את פי זה לא בא בחשבון בשום מצב, אתה נמצא שם עם בני משפחתך ואני נמצאת כאן בין בני משפחתי כך שלהגיע עד אליך זה בלתי אפשרי ובבקשה אל תמשיך להתנהג בצורה זו כי אתה עלול לחלות ואז הכל ישתנה וכמובן לרעה".

"איך אני מדברת נדייה כאילו אינך חשה כלפי כלום"?? "אלון אל תגיד כזה משפט אתה יודע שאני אוהבת אותך הכי הכי בעולם אך אני ריאלית זו המצב הנתון ששרויים בו והוא עשוי באיזה שהוא שלב להיפסק אז אנא תעשה את עבודתך נאמנה תנסה ליהנות מהשהייה במקום הענק שאתה נמצא בו ובתום 355 יום נשוב וניפגש"

"נכון מאמי את צודקת אנסה לשכח אותך לפחות אנסה" "אתה אינך צריך לשכח אותי נהפוך הוא יחד עם דמותי בלבך בראשך ובכל גופך רק כך תוכל להמשיך ולחיות חיים בריאים בחיק אסתי והילדים המהממים שלך, ואתה יודע אלון שלי, אנא שלח לי כמה תמונות עדכניות של הילדים ותכתב לי מכתב ארוך ארוך ארוך כאורך הגלות מה דעתך"???

"אני כבר רץ לפתח כמה תמונות שהצטלמנו כל המשפחה וכמובן אכתוב לך משהו בסדר גודל של מגילת אסתר חחחח מה דעתך"??

"ראשית אני שמחה שסוף סוף הצלחתי להצחיק אותך ואני בציפייה אמתין למכתבך ואנא רשום את הכתובת : רח' עזה 33 יפו עבור נדייה חוסיין"

"בסדר מתוקה רשמתי ואשלח לך את המכתב רשום כך שתצטרכי ללכת לדאר לקבל אותו אישית זה עדיף נכון"?????

"נכון מאד מאד ביי אלון אוהבת אותך עד כלות"

הטלפון נסגר ונדייה ניגבה את הדמעות שניגרו על בגדיה כשאמה מלטפת אותה ומעריצה אותה כיצד דיברה עם אלון.

המשך יבוא