נדייה פרק כ"ט

הימים חלפו להם בנחת נדייה שבה ובדקה את תיבת המכתבים של אבו שוקרי יותר מ-5 פעמים אך עבורה לא הגיעה ולו הודעה קטנה אחת לסור לדאר לקבל חבילה.

הילדים המשיכו לצייר ולהנעים את זמנן של הסבתא והאבא הכל כך גאות.

כעבר חודש ימים התקבל מכתב עבור נדייה.

בידיים רועדות היא פתחה את המכתב ולתדהמתה כתב אלון:" נדייה אהובתי הגעגועים הטריפו את דעתי לא יכולתי לסבול יותר וכיוונתי משהו שאינני רוצה לפרט ולכן אגיע לארץ ביום שני הקרוב בשעה 12.00 אנחת בנתב"ג באם תוכלי להתפנות לבוא לפגוש אותי אהיה המאושר באדם באם לאו אבין ואצור איתך קשר היכן נוכל להיפגש באהבה שלך אלון"

ואוו אני לא מאמינה חזרה ואמרה נדייה חזרה וקראה את המכתב והצפינה אותו עמוק בכיס חצאיתה ואף אבו שוקרי הבין כי היא ניסערת ורק שאל האם קרה משהו חלילה"???

"כן כן קרה משהו טוב הוא מגיע ארצה ביום שני הקרוב בסביבות 12.00 בצהרים וישמח באם אסע לקבלו."

"ודאי תסעי בינתי אך זה יהיה הסוד בינך לביני. ולמתי קבענו את תצוגת התמונות של הילדים " ??

"קבענו ליום ראשון בערב אז אין סיבה לדחות או משהו אז הוא יהיה במטוס והתערוכה של הילדים תתקיים במועד שנקבע"

נדייה ניגשה קרוב לאבו – שוקרי והניחה את ראשה על כתפו החסונה והאוהבת.

"חיזרי עכשיו הבית מותק שלי תיכנסי להתקלח כדי שתהיי רגועה כי יש לנו עוד 3 ימים ועליך לתפקד".

"תודה אדוני" ובריצה יצאה מבית המרקחת לעבר ביתה.

הילדים היו כבר בבית ואפילו הספיקו לאכול ארוחת צהרים ועסוקים מעל לראש בציור אחד שנשאר להם כדי להציג הכל בעוד 3 ימים בבית המרקחת.

"מאמי אמרה נדייה אני לא כל כך רעבה ומעדיפה להיכנס להתקלח ואוכל מאוחר יותר"

"אין בעיה מתוקה שלי".

היא נכנסה להתקלח וכשזרם חזק ירד מהטוש היא התפרצה בבכי מרב התרגשות כי הוא מגיע ארצה לבקר אותה אלוהים היכן נהיה אלוהים מה יהיה אלוהים כוון אותי בדרך הישרה למרות שאני מאוהבת בגבר נשוי אלוהים אנא אנא אנא.

לאחר שסיימה ונרגעה קימעה יצאה החוצה עם חלוק הרחצה והתיישבה במטבח שם ציפתה לה אמה ושאלה האם היא רוצה לאכול? "כן מאמי תודה רבה"

האוכל היה טעים כרגיל אך למען האמת נדייה לא הרגישה את טעמו כלל וכלל היא אכלה כמו רובוט וחייכה והודתה לאמה בצורה לא אמיתית אך שיחקה אותה כדי חלילה לא להעליב את האשה שמנסה כל כך להנעים לכולם וחשוב מכל לבל תפלוט איזו מלה שאסור לה לגלות בשום פנים ואופן.

היום עבר איכשהו וכולם עלו על יצועם ורק לנדייה היה לילה לבן וכל מחשבתה לארה"ב לאותו גבר עדין לאותו גבר שלמרות הנסיונות לא הצליחה להוציאו מלבה לא הצליחה.

היומיים הקרובים היו עמוסים במטלות כדי להכין הכל לתערוכה שאמורה להתקיים כבר הערב בבית המרקחת.

בבקר כשהלכה לעבודה התפלאה כי אבו שוקרי קנה טלויזיה לחנות ולאחר ששאלה אותו ענה לה כי היא הייתה בביתו ככלי שאין לו הופכין ולכן החליט להביא אותה לכאן לבית מרקחת ומדי פעם לשמוע חדשות או לצפות במשהו כשבית המרקחת ריק מאדם.

המשך יבוא