מת בשנייה – פרק 2

"בחזרה לתאים!" צעק קולו הצורב של האחראי.
כולם נכנסו לתוך התאים.

כאשר נכנסתי לתא, ראיתי מעטפה לבנה, שהיה כתוב עלייה את שמי.

ללטו ,
מקווה שאתה זוכר אותי.
אני יודע מה הולך לקרות הלילה.
אני אתן לך לעשות אותו.
ואז אתה הולך לבידוד.
אם לא תעשה אותו, אני אחשוב עם להכניס אותך או לא.
נ.ב תכתוב את תשובתך על הקיר, כן או לא.

בתוך המעטפה היה טוש מחיק.
תהיתי מה לכתוב, כי מצד אחד כולם סומכים עלי שאעשה את זה.
מצד שני ללכת לבידוד זה לא המקום בו אני רוצה לבלות את ימי הקרובים..
מה אני יכול לעשות?
צלצול!
"כולם לצאת מהתאים!"
יצאתי וידעתי שאני הולך להיסתבך בצרות בגלל החלטתי.
רצתי לחצר ואז, זה התחיל.
הוא ישב מול שולחן וחיכה.
"אתה בטוח שאתה רוצה להפסיד?" הוא שאל לפתא.
"אוו…כן" עניתי.
היתישבתי בכיסא מימול והנחתי את ידי בשביל שנתחיל.
הוא לחץ אותה.
"שלוש! שתיים! אחת! תרביצו!!"
הורדת הידיים התחילה.
ובחיי הוא היה ממש חזק!
"היי, תזכיר לי איך קוראים לך?" שאלתי אותו.
"טים, ואתה?"
"לטו" אמרתי.
הוא היה ממש קרוב להוריד לי את היד ו….לא!
הוא הוריד לי את היד!
שנייה אחר כך השומרים נכנסו וכולם זזו אחורה.
הם לקחו אותי לבידוד בלי לשאול שאלות.
ופשוט זרקו אותי לשם.
לא הייתי לבד!
הייתה שם נערה, בערך בגיל 17 אני מנחש.
היה לה שעיר חום שהגיע עד הכתפיים, והיא לבשה ג'ינס עם קרעים וגופייה.
הדבר שהכי בלט באותו הרע זה שהיא לעסה מסטיק.

לאחר שעה שנדמתה לנצח הילדה החליטה להפר את הדממה.
"איך קוראים לך?" היא שאלה.
"לטו, ולך?"
"ויקטוריה, קרא לי ויק"
"יש לך עוד מסטיק?" שאלתי.
"כן" אמרה ויק וזרקה לי אותו.