"מתרחק..כי מגיע לך טוב באמת!" 17 ועועועוווו ג'אי ברוקססססס אני אוהבתת אתךךךךך *-*

בפרק הקודם:
"ואחרונים חביבים.." היא אמרה ורשמה משהו במחברת שלה..
"דור ולירון..אתם ביחד" היא אמרה וחייכה..
כמה אירוני!

פרק 17:
"המורה..אי אפשר להחליף זוג?" שאלתי אותה כשכולם יצאו מהשיעור..חוץ מדור,כי הוא נרדם -_-.
"לא..תראי,אני יודעת מה קרה בינך..לבינו,אבל אי אפשר,אני מאוד מצטערת,אני ידעתי מה קרה ביניכם הבוקר,ואת הרשימה תכננתי בחופש…מצטערת" היא אמרה וארזה את הדברים שלה,ויצאה מהכיתה.
"אוף" לחשתי לעצמי ובאתי לצאת מהכיתה,אבל שמעתי פתאום קול של מישהו מקיא..
"דור" הסתובבתי וראיתי אותו חצי מת מחזיק בשולחן ובכיסא..מתוך כבוד,אבל רק כבודדד לבנאדם,רצתי אליו והרמתי את הראש שלו,הוא היה נראה חיוור..
"בוא,אני ייקח אותך לאחות" אמרתי לו,אבל הוא תפס לי ביד,ובמקום לדבר,הוא פשוט חיבק אותי..חיבוק נעים,אחד שהתגעגתי אליו..
אבל הוא שוב פעם הקיא..
"לא לאחות..הבייתה" הוא אמר בשיות האחדות שהפרידו בין הקיא הראשון לשני.
"טוב" אמרתי לו שהסתכלתי עליו,לא נראה לי שהאחות יכולה לעזור לו בזה,או אולי רק לתת לו תה כי "אין תקציב בבית הספר לקרוא לאמבולנס!מצטערים!".
כן,יש לנו בצפר קמצן,טוב מעניין למה,יש לנו מנהל תימני.. (חולה על תימנים,הסטיגמות עליהם נכונות {; )
"בוא..אני יסיע אותך הבייתה" אמרתי לו..
"אין לך רשיון" הוא אמר כשהשתעל שהוצאתי אותו מהכיתה\
"עשיתי בחופש,עוד משהו שפספסת כי בגדת בי" אמרתי לו,על כל הכאב שבחוץ,להויף לו אחד,אבל לבפנים..
"סליחה" הוא אמר..
לא התייחסתי אליו,המשכתי ללכת במסדרון,ויש לי מזל שכולם חושבים שאנחנו יחד,אז הם לא הסתכלו במבטים ונעצו עיניים על כל סטפ קטן שעשינו.

"יש לי עוד קיא..הוא בגרון" דור אמר לי כשהגענו הביתה..לבית שלי.
"בוא" אמרתי לו וזרקתי את התיק בצד,וליוויתי אותו לשירותים..
הוא התכופף לאסלה,והחזיק בצדדים והקיא את כל הנשמה..בחיים לא ראיתי אותו ככה..אני חושבת שהוא לקח משהו..
לקחתי אותו לחדר שלי,והשכבתי אותו על המיטה החדשהההה! וירדתי למטה להכין לו מחרק,היה מרק כבר מוכן,פשייי אמא שלי אלופה,כמה אירוני חח..
חיממתי את המרק טיפה,והבאתי לשנינו צלחות..
"תודה" הוא אמר לי והקים את עצמו על המיטה..הוא הסתכל עליי במקום לאכול..
"לכי תחליפי למשהו נוח" הוא אמר..מה הוא רוצה?
"לא..זה בסדר..דור..תגיד לי את האמת,לקחת משהו?" שאלתי אותו..
הוא הסתכל עליי,והוריד את הראש…ידעתי שהוא לקח משהו..
"אני לא מחייבת לך להגיד לי,אבל כשתיהיה מוכן תגיד.." אמרתי וחייכתי אליו..הוא חייך בחזרה..
"התגעגעתי אלייך יותר מידי" הוא אמר לי..
"גם אני" אמרתי לו..
"אנחנו יכולים לנזות לעבור את זה?" הוא שאל והוסיף "ולהתחיל דף חדש?" הוא שאל..
הנהנתי עם הראש לחיוב,והוא חייך חיוך גדול.
"דור,בפעם האחרונה שראיתי אותך,שכחת אצלי את המכנס שלך,זה טרנינג נוח כזה..להביא לך?" שאלתי אותו….הוא הנהן לחיוב עם הראש והתחיל לאכול..
"קח" זרקתי לו את הטרנינג והוא תפס..
הוא קם בעדינות,ומעד טיפה,ואז הוא חזר לעמוד,הוא לקח את הטרנינג והחליף מהר,והוא ראה שגמאני החלפתי..
"ידעתי שתחליפי בסוף" הוא אמר וחייך..
"בואי ליידי" הוא אמר לי,ועשיתי כדבריו.
נשכבתי ליידו בעדינות,ושמתי את הראש על החזה שלו..
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו אבל הוא לא ענה..
אחרי כמה דקות הוא אמר "סם נגד דיכאון" והעיניים שלו נצצו..
"למה?למה לקחת?" שאלתי אותו..
"כי הייתי בדיכאון" הוא אמר ובלע את הרוק..
"דור" אמרתי לו וחיבקתי אותו..
"אני מצטער..ואני מצטער על הכל,באמת,אני חייב אותך..כמה פעמים אני יצטרך לנאום לך את זה?" הוא שאל והרגשתי דמעה נופלת על הלחי שלי,אבל זאת דמעה מהעין שלו.
"תגידי לי שאת כאן בשבילי..אני לא רוצה לקחת את הסמים האלו שוב" הוא אמר לי ובכה..הוא אשכרה בכה..
קמתי אליו,והתקרבתי לראש שלו,ניגבתי את המדעות שזלגו לו מהעיניים הירוקות המושלמות שלו..
"בחיים לו דביל..אבל,זה בתנאי אחד..שאתה מבטיח לי,נשבע,נודר,שאתה בחיים לא תאכזב אותי" אמרתי לו,והוא שם יד על הלב,נישק את היד והרים אותה למעלה..
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו בתקוה שהוא יחזיר..
"אני יותר.." הוא אמר..
"מה אתה יותר?" שאלתי אותו..
"אוהב אותך..אני אוהב אותך הכי בעולם"הוא אמר וחיבק אותי.