מתרחק…כי מגיע לך טוב באמת! עונה 2-פרק 7

"לירוני..לירון קומי..האוכל" מישהו העיר אותי..
קמתי ומצמצתי טיפה..
"מה?" שאלתי את דור כשקמתי..
"האוכל שלך יכול להתקרר.." הוא אמר והגיש לי את המגשית אוכל.
"אה..תודה" אמרתי לו והתיישבתי רגיל.
כמה זמן ישנתי?" שאלתי אותו עדיין בקול ישנוני..
"חצי שעה בערך…למה?" הוא שאל..
"לא יודעת..הרגיש כמו נצח." אמרתי לו.
הוא ציחחק והביא לי את המגש של האוכל.
בפנים היה אורז,אפונה,ובשר,ליד היה סלט עם רוטב,חומוס,פיתה,ומוס שוקולד פרווה. יאק!
"דור אתה יכול לעזור לי לאכול?" שאלתי אותו..
"מה את סתומה תאכלי את רזה את צריכה להשמין
את צריכה שומן" הוא אמר וחייך אליי..
"אז אני לא אוכלת" אמרתי ושילבתי ידיים כמו ילדה.
"טוב" הוא אמר והסתכל עליי..
"למה אתה מחכה?" שאלתי אותו.
"שתאכילי אותי" הוא אמר וחייך..
לקחתי קצת אורז בכפית ושמתי אפונה,והכנסתי לו לפה..
לקחתי את הסלט,ולקחתי מלפפון,ועגבנייה,והכנסתי לו גם לפה בעזרת המזלג,
ולאחר מכן הבאתי לו ביס מהמוס.
"זהו.." הוא אמר..
"הבטן התפוצצה" הוא אמר ותקע גרפס שניראלי אם האנשים במטוס
לא היו ישנים,כולם היו קופצים מימנו..
"פיי דור ימ'סריח!" אמרתי לו וציחקקתי.
"די כבר י'קרציה על שמונה תאכלי" הוא אמר לי..
זה כל כך כיף שחבר שלי דואג לי..
אני בחיים לא חשבתי שיהיה לי חבר כזה..
הפעם האחרונה שהיה לי חבר,היה לפי דעתי בגיל 13,
והוא רצה אותי בשביל המיטה..
כאילו,לא שנכנסתי איתו כן?!?!
כי גיליתי את זה בסוף..
אבל זה מה שהוא רצה…

"דיי דוררררר" אמרתי לו ולא הפסקתי לצחוק..הוא לא הפסיק לדגדג אותי וזה מחרפן!
אני שונאת דגדוגים בלב ובנפש!
"אנחנו עוד מעט צריכים לרדת ואתה מדגדג אותי" אמרתי לו ונתתי לו סטירה שיירגע.
"טוב טוב" הוא אמר והוריד מימנו את השמיכה..
":נא לחגור חגורות אנו עומדים לנחות" אמרה האישה בכריזה..
עצמתי את העיניים והחזקתי לדור ביד..

שמעתי מחיאות כפיים..נחתנוווו!!