מתרחק..כי מגיע לך טוב באמת! עונה 2 -פרק 1

בפרק הקודם:
אחרי כמה שנים טובות:
אני לא נשואה לאפחד,ולא חברה של אפחד..
אני בחיים לא עיכלתי את המוות שלו,ואני לא חושבת שאי פעם אצליח לעכל..זה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים,ויותר גרוע השנה הזאת..
כל הזמן שלחו לי פתקים של 'אני עדיין כאן' ויש לי הרגשה שזה הוא..היום היומולדת שלי,הביאו לי מתנו,רצו לעשות לי מסיבה אבל לא הסכמתי..
ישבתי בסלון..לבד..עד הצלצלום בדלת..
"מי זה?" שאלתי עם דמעות בעיניים..
"אני" שמעתי את הקול של דור..
פתחתי את הדלת..
הוא עמד שם,עם דם על הידיים והבטן,חתוך וחבול כולו,וחולצה קרועה.

פרק 1:
"את מת" אמרתי עם עיניים נוצצות..ראיתי את העיניים שלו,הם גם נצצו,הוא עיקם את הראש כלפי מטה,ורק חלק אחד מהפרצוף שלו היה נראה לא מוסתר.
"לא.." הוא אמר והשתעל..
"כן" אמרתי לו..הוא השתעל שוב פעם,ושוב פעם,עד שהקיא..
"אהה" צרחתי צרחת בהלה..וראיתי שהוא מחזיק בבטן שלו..
"אני יכול להיכנס?" הוא שאל..הנהנתי לחיוב עם הראש..
למה לעזאזל אני לא מחבקת אותו?
למה לעזאזל אני לא מתקרבת אליו?
למה לעזאזל אני לא מנשקת אותו,ואומרת לו שהכל טוב?!?!?!
הוא התיישב על הספה,ושם את היד על הבטן ועשה פרצוף של סבל,כאילו הוא ממש סובל..
"מה קרה?" שאלתי בחשש ועמדתי מעליו..
"כואב לי" הוא אמר והתנשף בכבדות.
"לטפל לך בזה?" שאלתי אותו בעדינות והוא הנהן עם הראש לחיוב..
"אבל קודם אתה צריך להיכנס למקלחת" אמרתי לו.
"טוב.." הוא אמר,בלי להוסיף מילה.
הוא נכנס למקלחת..
"תישארי כאן..אל תצאי מהאבטיה.." הוא אמר לי..
"אתה מת אבל..איך זה הגיוני?" אמרתי לו אחרי כמה דקות.
שמעתי את המים נסגרים,והוא פתח את הווילון למחצה..
"אני יספר לך הכל אחר,אני מבטיח..רק תני לי לסיים את המקלחת..זה כואב" הוא אמר וראיתי מבעד לווילון שהיה סגור את טיפות הדם נוזלות.
"תמשיך להתקלח" אמרתי והוא עשה כדבריי.
הוא המשיך להתקלח ואחרי כמה דקות הוא יצא..
הוא עטף את החלק התחתון במגבת,ועם מגבת הוא "קירצף" את השיער שלו,והוא היה מבולגן עם קוצים..
"אפשר חיבוק?" שאלתי אותו מהססת עם דמעות בעיניים..
ישבתי קבורה על האסלה הסגורה..
הוא הסתכל עליי וראיתי שירדה לו שמעה קטנה..
הוא התקרב וחיבק אותי,וכאחת שעברה יותר מידי בחיים,התרגלתי לשפוך על אחרים את הכאב והצער שיש בי,וזה מה שעשיתי,בכיתי,הוצאתי עליו את כל הנשמה שלי,ורוב הסיכויים שהוא עבר עוד מקלחת אחת אבל עם הדמעות שלי.
כשהוא קם מימני הדמעות שלו לא הפסיקו לנזול,והחזקתי לו בלחיים,ומה שעשיתי זה לנשק אותו..
"התגעגעתי אלייך,אל תעשה לי את זה בחיים" אמרתי לו וניסיתי להראות רגועה..והוא הנהן 'לא' עם הראש כאילו הוא לא יעשה את זה בחיים.

יצאנו מהמקלחת,והוא שכב על המיטה שלי,ואני הייתי ליידו וטיפלתי בו..
"איך זה קרה?" שאלתי אותו..
"אחרי ש..את יודעת מה ניסיתי לעשות,הייתי תלוי,אבל לא הייתי מת..זתומרת,לא יודע איך לתאר את זה,עשיתי מה שעשיתי אבל לא באמת מתתי!
בקיצור,אחרי שכולכם הלכת,התחלתי להשתעל,ואז הקאתי,ופתחתי את העיניים..
והוצאתי את הקשר,הבעיה היא שאני לא יודע איך לפתוח קשר שאני לא פתחתי כי.." הוא בא להגיד ועצרתי אותו..
"מה זאת אומרת שאתה לא עשית?" שאלתי אותו..
"רוני.." הוא אמר בקצרה..
התחלתי לבכות כמו מטורפת,לא האמנתי שהוא עשה את זה!!
"תמשיך" אמרתי אחרי שניגבתי את העיניים שלי
"הורדתי את עצמי,ויצאתי מהמכון..כל השנים האלו חייתי ביער,אל תשאלי אותי למה לא באתי אלייך,איימו עליי,אמרו לי שאם אני יבוא אלייך הם יהרגו אותי..יותר נכון הוא,הוא לא רצה שאני יתקרב אלייך,רוני פשוט הרחיק אותי מימך..כל כך רציתי לבוא אלייך,לראות אותך,לחבק אותך,להרגיש אותך,לנשק אותך שוב..אבל כלום..
אתמול החלטתי שאני בא אלייך..
התקדמתי לכיוון הבית שלך,ובלילה רוני יצא מאחד המועדונים עם כמה בנות מסביבו..הוא קלט אותי,והתקרב אליי,הוא התחיל להרביץ לי,עיקם לי את הרגל,חתך אותי עם סכין,חתך לי את החולצה..
הלכתי לישון באחד הספסלים שבפארק,וקמתי מוקדם בבוקר והמשכתי להתקדם לכיוון הבית שלך..
אני לא שחכתי 3 ימים בחיים שלי ושלך,את היום שנפגשנו,את היומולדת שלך,ואת היום שעזבתי אותך ושניסיתי להתאבד,כי הדבר הכי חשוב לי לא נמצא ליידי..היה לי יותר מידי קשה במכון הזה,היה לי כואב,לא אכלתי ולא שתיתי,המשכתי להשתמש בסמים בלי שהם יידעו..אני,לא הכנתי את עצמי לדבר הזה..ועכשיו אני מבין מה האהבה באמת יכולה לגרום לבנאדם לעשות.
אני לא רוצה לסיים איתך,כי אני חייב אותך ליידי,לא משנה מה האהבה הזאת תעשה לי ולך,אני אוהב אותך,ואני תמיד יאהב אותך..ואני רוצה אותך,ואני צריך אותך!" הוא אמר לי ולא הפסיק לבכות..
"אל תבכה" אמרתי לו ובכיתי איתו.
הוא שם בוקסר ומכנס טרנינג וכובע כזה עם פונפון והוא היה בלי חולצה..
"אני צריך כמה דקות" הוא אמר ויצא מהחדר שלי..
שכבתי במיטה שלי וחשבתי קצת..
למה רוני עושה את כל הדברים האלו?
למה מגיע לנו את זה?
שמעתי צעקת סבל מלמטה,מה שאומר שקרה לדור משהו..
ירדתי מהר למטה,ומהשוק התחלתי לבכות..
ראיתי את רוני עומד עם סכין מלאה בדם ביד,ודור שוכב בצד ליד הקיר שהוא מחזיק את הבטן שלו,כמה סנטימטרים מהלב,וכל היד שלו דם..והוא בוכה..