” מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי ” – פרק 9

תקראו רציתי להוסיף♥

~נקודת מבט של שחף~
פתאום המבט שלו נתקע, אוקיי הוא מוזר.
״היי, הכל טוב?״ שאלתי ונופפתי בידיי מול פניו. לפתע הוא התעורר, סוף סוף!
״כן, טוב אני הולך. תדברי איתי?״ הוא שאל ונעמד.
״אם תשלח בקשה, אז כן.״ עניתי וחייכתי אליו, הוא חייך בחזרה.
״ברור, אני עכשיו אשלח בקשה ברוריה. חסר לך את לא מאשרת כן?״ הוא ענה וחייך אליי, הייתה לו דאגה בחיוך. אוקיי משהו פה מסריח.
״ברור יחזקאל, בטח עם השם שלך אין לך כל כך הרבה חברים.״ השבתי וחייכתי חיוך מתגרה בשנית. והוא בתגובה לזה גיחח והלך. כבר אמרתי שהוא נורא חצוף?
הצלצול התנגן לו שוב, סימן שההפסקה נגמרה.
הלכתי לכיוון הכיתה, כולם התאספו שם.
המורה נכנסה וכל אחד ישב במקומו.
״השעה הזאת ושעה הבאה מתבטלות, במקום מתמטיקה אתם תגשו לאודישנים.״ היא הודיעה, כולם התחלקו לזוגות ושוב אני לבד, יהי!
״אתם מוזמנים ללכת לאודישנים, שחף חוץ ממך.״ המבטים עברו מהמורה אליי, כמובן. ולמזלי חזרו אל המורה מהר.
התלמידים יצאו מהכיתה, ונשארתי עם המורה. ממש חוויה!
״שחף, בגלל שאת לא מתכוונת להשתתף אז את משוחררת.״ היא חייכה אליי, ועד שבאתי להתלהב כמובן שהיא הרסה.
״אבל את צריכה להשאר בשטח בית הספר עד לשעת הסיום.״ ופה ההתלהבות ירדה, טוב לפחות לא שעתיים מתמטיקה!
״בסדר המורה.״ השבתי וחייכתי אליה. שתחנק אמן.
היא יצאה, ואני מיד אחריה. התחלתי ללכת לכיוון הקפיטריה. כמובן ששמתי אוזניות אז הייתי מנותקת ממה שהולך סביבי.
התהלכתי במסדרונות בית הספר, הגעתי לקפיטריה הזמנתי אייס קפה ובורקס.
הלכתי לגבעה, איפה שהדשא ישבתי עליו ונשענתי על בול העץ.
אכלתי את הבורקס שלי, ושתיתי את האייס קפה. כאשר סיימתי זרקתי את הנייר וכוס הפלסטיק לפח, חזרתי למקום אשר ישבתי בו רק שהפעם נשכבתי על הדשא.
שירים התחלפו להם והגעתי לשיר של דודו אהרון ׳לעבור את היום׳, הוא התחיל להתנגן והתחלתי לזמזם לי את הפזמון.
״אלוהים תן לי כוח להתגבר על הכאב,
אלוהים תן רק כוח לנצח את הלב,
אלוהים תן לי לעבור את היום.״ בהיתי בשמיים והתחלתי לחשוב לעצמי.
הוא באמת רואה אותי משם?
זה נכון מה שמספרים?
ואם הוא רואה אותי, למה הוא לא בא שאני צריכה אותו?
לפתע מישהו בא והעיר אותי מהמחשבות שהייתי שקועה בהם.
״את אחות של ירין נכון?״ הוא הסתכל עליי, ובחן את גופי בקפידה, ערס טיפוסי.
״כן, שחף.״ עניתי לו והורדתי את האוזניה השניה.
בחנתי את המראה שלו. מארינס, גוף שרירי, גומות כאשר הוא מחייך, עיניים ירוקות, חתיך למידי.
״אני לירן, הוא אמר לי לבדוק אם את בסדר. אז את בסדר?״ הוא אמר וחייך אליי.
מצחיק שאחי, תלמיד כיתה י׳א, שולט בשלושה שכבות של ערסים וביניהם כיתה י׳ב.
״כן, אני בסדר.״ השבתי וחייכתי אליו.
״אם תצטרכי משהו, אנחנו במחששה.״ הוא אמר והתקדם.
״אוקיי.״ השבתי לו והרמתי את הקול טיפה מכוון שהיה רחוק ממני.
״אני עוזב אותך לשניה וכבר מתחילים איתך?״ מישהו אמר מאחוריי.
וואטדפאק ?!