” מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי ” – פרק 7

״תגיד שניה, אנחנו מכירים אולי?״ שאלתי אותו אחרי שרדפתי אחריו בכל המסדרון.
״לא, למה רוצה להכיר?״ הוא שאל וחייך חיוך פלרטטני, אני יכולה להשבע שהוא מוכר לי.
״לא, כנראה התבלבלתי. לא משנה תודה.״ השבתי לו. חייכתי והסתובבתי, החזרתי את האוזניות חזרה אל אוזניי, והמשכתי לכיוון הדשא של בית הספר, שמתי את התיק על הדשא והנחתי את ראשי עליו.
מאז המקרה של אחי אני מעדיפה להתבודד, אז ככה שאין לי כל כך חברות.
עצמתי את העיניים בזמן שאני שוכבת על הדשא, מאזינה לשיר של הראל מויאל ׳ואז תבואי׳. ופתאום הרגשתי מישהו נשכב לידי.
״מי שלא תהיה בבקשה לא להציק.״ תקפתי ישר,בלי להבחין בכלל מי זה.
הוא משך לי את האוזניה מהאוזן .
״את האמת שגם את מוכרת לי.״ הוא אמר. סובבתי את הפנים שלי לכיוונו, ראיתי שזה אותו אחד שנתקלתי בו מקודם.
״אתה לומד פה?״ שאלתי אותו, מוזר שלא נתקלתי בו מקודם.
בעצם הוא נראה גדול מידי בשביל להיות תלמיד תיכון.
״לא אני כבר אחרי צבא״ הוא השיב וחייך אליי, ואו יש לו חיוך מושלם!
״אז מה אתה עושה פה?״ שאלתי ללא בושה, ואו בדרך כלל אני אחת שלא מדברת יותר מידי, אז איך אני חוקרת מישהו שהכרתי לפני כמה דקות?
״באתי להרצות לתלמידים מכיתה י׳ב, את תמיד כזאת חוקרת או שאני אמור להרגיש מיוחד?״ הוא שאל ושוב חייך .
אני מוכנה להישבע שאני מתחילה לתאהב בחיוך שלו.
״תרגיש מיוחד.״ השבתי וחייכתי אליו.
״אז לא תגידי לי איך קוראים לך?״ הוא שאל אותי, ותוך כדי קם ממצב שכיבה לישיבה.
״זאת רק אני או שאתה מתחיל איתי?״ שאלתי וחייכתי אליו חיוך מתגרה, שוב הוא חייך את החיוך המושלם הזה!
זהו אני מאוהבת. סופית.
״זאת רק את״ הוא גיחך.
״אם ככה אז בסדר, אני שחף.״ עניתי לו והושטתי יד בשביל ללחוץ לו אותה.
״אני יחזקאל״ הוא ענה ולחץ לי את היד.
״תקשיב, סבתא שלי נתקעה בפח ואני צריכה לחלץ אותה. נדבר בשמחות?״ שאלתי עם חיוך מאולץ, מה זה השם הזה ההורים שנאו אותו?
״סתם אני אביאל, מה נלחצת?״ הוא ענה והתחיל לצחוק. יצאתי פתטית.
״אני? להלחץ? אתה נורא מתבלבל אדון יחזקאל.״ עניתי לו והתחלתי לצחוק גם אני.
״אז מה ברוריה, תתני לי את הפייסבוק שלך?״ הוא שאל, וחייך מטבעו.
״בכיף יחזקאל, שחף מור באנגלית.״