" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – פרק 5

~ נקודת מבט של שחף ~
קמתי בבוקר וראיתי שירין נרדם לידי .
״ירין קום אנחנו צריכים ללכת״ ניסיתי להעיר אותו, פתאום הוא שם את היד שלו על הפנים שלי וניסה לכבות אותי .
אני חושבת שהוא חשב שאני שעון מעורר .
״ירין לא יעזור לך לכבות אותי״ ניסיתי להעיר אותו , הוא הזיז את היד שלו מבפנים שלי ופתח את העיניים .
״בוקר טוב אחותי המכוערת, מה השעה ?״ הוא חייך והעיניים שלו עוד היו נפוחות מהשינה .
״שבע וחצי בבוקר, עוד שעה יש לנו בצפר קום !״ ניסיתי להעיר אותו בתקווה שיקום, אני חייבת טרמפ לבצפר .
״אני קם חופרת, את באה איתי ?״ הוא שאל אותי ותוך כדי קם מהמיטה והתמתח .
״כן קוף אני הולכת להתארגן בנתיים״ עניתי לו ותוך כדי גררתי אותו מהחדר שלי.
נעלתי את הדלת, הדלקתי את המחשב נכנסתי לאהבת חיי, יוטיוב כמובן ! .
שמתי את השיר האהוב על עומר שמאז שהוא נהרג הפך להיות השיר האהוב עליי .
״בחדרך את ישנה ירד הליל
קרוב אלייך אני חש את השלווה
פנייך פני מלאך שלא טעם עדיין
את טעמה המר של אכזבה״ התחלתי למלמל לעצמי תוך כדי שאני מתקדמת לעבר הארון. לקחתי שורט, תלבושת בצפר, והנחתי אותם על המיטה .
נכנסתי למקלחת שלי, והתחלתי לקחת את הזמן .
חפפתי את השיער להנאתי, סיימתי לשטוף את השיער מהסבון והמרכך, עטפתי את גופי במגבת ויצאתי לחדר .
התחלתי להתארגן, התאפרתי בקטנה ויצאתי לכיוון הסלון אמא, אבא ונבו ישבו סביב שולחן האוכל ואכלו פנקייקים .
״בוקר טוב משפחת מור״ בירכתי אותם והתיישבתי בשולחן .
״בוקר טוב נסיכה״ אבא שלי אמר ונישק אותי במצח.
״בוקר טוב יפה, נביא לך צלחת ?״ אמא חייכה אלייך
״כן אמא, בוקר טוב נבובו״ אמרתי לאחי הקטן וחייכתי אליו, הוא הסתכל עליי בהתחלה במבט מוזר ואז חייך אליי .
״בוקר טוב שושי״ הוא ענה וחיבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה וחזרתי למקומי.
אמא הביאה לי צלחת והצטרפתי לארוחת הבוקר .
סיימתי לאכול ובדיוק ירין ירד במדרגות .
״יאלה שחף יוצאים, אתה מוכנה ?״ הוא שאל תוך כדי שחיפש את המפתחות של הרכב שלו .
״כן, ביי אמא, אבא ונבו״ חיבקתי אותם ויצאתי לחכות לירין בחוץ .
הוא יצא גם הניע את האוטו ונסע, הדרך עברה בשקט הגענו לבצפר הוא חנה את האוטו והתחלנו ללכת לכיוון השער .
״באיזה שעה את מסיימת היום ?״ ירין שאל אותי וחייך .
״אממ ב12 וחצי אני חושבת, אתה ?״ שאלתי וחייכתי אליו בחזרה .
״גם, תבואי אליי שתסיימי אני יחזיר אותך הביתה״ הוא ענה חייך נשק לי במצח והלך לכיוון המחששה .
עליתי לכיתה, ושמתי לב שהגעתי באיחור .
״בוקר טוב המורה צביה, סליחה על האיחור״ אמרתי למורה בתקווה שתתן לי להכנס. למזלי נפלתי עליה ולא על מורה אחרת .
״תכנסי אבל פעם אחרונה טוב ?״ היא אמרה וחייכה .
הנהנתי בראשי לחיוב והתקדמתי לעבר מקומי .
״טוב כיתה י׳, טקס יום הזיכרון לחללי צה׳ל מתחיל להתקרב. והשנה השכבה שלנו אחראית, כל כיתה צריכה לשלוח 4 נציגים. קריין, שחקן, ושתי תלמידים ללהקה .
האודישנים יערכו בשעה הבאה וכולם מחויבים לבוא לאודישנים.״ היא הודיעה והדגישה את המחויבים בזמן שהסתכלה עליי, הרגשתי את כל המבטים של הכיתה פונים אליי .