" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – פרק 3

טוב אז ככה ברגע שיהיה את הסימן הזה – זה אומר שיש פלאשבק .

~ נקודת מבט של שחף ~
״אני מתגעגעת אליך עומר.״ הבטתי בו , יש לו חיוך כזה יפה אפילו מושלם.
״גם אני אלייך שחף.״ הוא הביט בי ושוב עלה חיוך גדול על פניו. בעיניים שלו ראו את מבטי הגעגוע והאהבה.
״תקח אותי אליך עומר, נהיה ביחד לנצח אח גדול.״ הבטתי בו במבט מתחנן בתקווה שיסכים להצעה ההזויה הזאת שלי.
״אין סיכוי, את צריכה להתגבר אני לא יחזור בבקשה תפסיקי עם הדיכאון הזה.״ הוא נזף בי והתחנן בו זמנית.
הוא חיבק אותי חזק, חיבוק של אח גדול, החיבוק הרגיש לי כל כך אמיתי. כאילו אני באמת בעולם הזה וזאת לא באמת פנטזיה.
תפסתי בידו ופתאום ראיתי שהיא מתחילה להתמלא דם.
״עומר מה קרה? למה אתה מדמם ככה?״ הרגשתי חוסר אונים, תסכול, אבל בעיקר חוסר הבנה .
״שחף תעזרי לי, תצילי אותי, בבקשה שחף הם הורגים אותי !״ הוא הביט בי במבט לחוץ, עלו בעיניו דמעות.
פתאום המדים שלו שהיו מדים חדשים וירוקים, הפכו להיות דהויים, קרועים מעט, אבל בעיקר מלאים בכתמי דם.
״עומר מי אלה? בבקשה תענה לי !״ דמעות החלו לזלוג על הלחי שלי וגופי החל לרעוד.
״שחף אני מצטער, תגידי לכולם שאני אוהב אותם״ הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון האור הזה, האור שמופיע לי כל פעם בחלומות ולוקח לי אותו .
״לא עומר בבקשה אל תלך !״ התחלתי לצרוח, דמעות החלו לזלוג לי על הלחי בקצב מטורף.
״שחף קומי זה רק סיוט, את בסדר קומי״ הרגשתי מישהו מנער אותי, ראיתי מעליי את ירין וזוהר מביטים בי במבטים דואגים.
ירין הרים אותי למצב עמידה, וחיבק אותי חזק. אולי זה היה חיבוק של אח גדול, אולי זה היה חיבוק מלא באהבה ודאגה, אבל זה בחיים לא ישתווה לחיבוק של עומר.
״ירין אנחנו חייבים לעזור לו״ הוא חיבק אותי חזק והתחלתי להתפרק בבכי בתוך החזה שלו. זוהר הביט בי בעיניים חוששות ומבט מודאג.
״מי זה שחף? על מי חלמת ?״ ירין שאל בדאגה .
״על עומר, ירין הוא לא מת, הם חטפו אותו והם מתעללים בו, אתה חייב לעזור לו ירין אתה חייב !״ הבכי שלי רק התחיל להתחזק ואיתו גם עוצמת החיבוק של ירין. שמתי לב שליבו החל לפעום בעוצמה חזקה יותר.

– שמעתי דפיקות בדלת, מתפללת שזה לא מי שאני חושבת שזה.
לצערי זה היה בדיוק מה שחשבתי.
הם נכנסו לבית, לפני שהם בכלל החלו לפתוח את הפה אמא התפרקה בבכי.
״משפחת מור, אתם יכולים להתאסף בסלון בבקשה ?״
אמר אחד מהחילים אשר עמדו בפתח הבית.
״מה קרה לו ?״ ירין שאל בתקיפה תוך כדי שאבא שלי הרגיע את אמא .
הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר כבר מהבוקר .
״לצערינו יש בפינו בשורות לא טובות, עומר נהרג הבוקר בחילופי אש בגבול לבנון״ באותו הרגע שהחייל הזה סיים את דבריו, התחלתי לצעוד אל עבר המטבח .
״זה לא יכול להיות, הם סתם אומרים״ מלמלתי לעצמי, ניסיתי לחייך ולהרגיע את עצמי .
מילאתי כוס מים בזמן שכולם בסלון התפרקו בבכי, חוץ מאבא שלי שהסתכל על כל צעד שלי וחיכה להתפרצות.
התחלתי לחזור לסלון, הבטתי בחייל מחפשת בעיניו אישור להודעה שהודיע כרגע.
הוא הביט באבי ואחר כך הביט בעיניי .
ראיתי שדמעות עומדות בעיניו שראה את אמא שלי מתפרקת בסלון, את אחי הקטן נבו, בוכה ללא הבנה במה שהולך, את אחי ירין מחביא את פניו בידיו ובוכה בשקט .
הוא כנראה שם לב שאני מחפשת אישור , והשפיל מבט .
מבטי נתקע בו כמה שניות ובאותו רגע כוס המים אשר אחזתי בה , נפלה לרצפה והתנפצה . זה היה אישור לזה שההתפרצות שלי מתחילה .