" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – פרק 29

-נקודת מבט של שחף-
"אני ירביץ לך." הוא אמר.
"תנסה." עניתי בהתגרות, ובלי ששמתי לב מישהו הבהיל אותי מאחורה, והטלפון נפל והתנתק.
הסתובבתי וזה היה זוהר.
"טיפש!" צרחתי עליו.
והוא נקרע מצחוק.
"עם מי דיברת?" אמר בזמן שהתיישב לידי, בעודו מנסה להרגע טיפה מהצחוק.
"מה זה אכפת לך?" שאלתי, הייתי עצבנית.
"קחי זה שלך." הוא אמר, זרק עליי את האייפון והלך.
שילך גם כן זה, מטומטם.
הדלקתי את האייפון ואז היה צלצול, הסימן שלי ללכת לכיתה.

-נקודת מבט של זוהר-
הסתובבתי בבית ספר בשביל לחפש את שחף, לא ראיתי אותה כבר כמה ימים.
עליתי לגבעה שבה היא נמצאת כל הזמן וראיתי שהיא מדברת בפלאפון.
הלכתי מסביב בשביל להיות מאחוריה.
"תנסה." היא דיברה עם מישהו, לא רציתי שתדבר עם בנים אחרים.
אז הבהלתי אותה.
"בו." צעקתי מאחוריה. הפלאפון החליק מידיה והיא צרחה. נקרעתי מצחוק.
היא הסתובבה וראתה אותי, ונהייתה כולה אדומה.
"טיפש!" היא צרחה עליי, ואני נהרג מצחוק.
הצחוק התחיל להרגע, והתיישבתי לצידה.
"עם מי דיברת?" שאלתי.
"מה זה אכפת לך?" היא שאלה, בקור ועצבים.
נדלק לי הפתיל שגם ככה קצר, הרמתי את הפלאפון שלה שהיה זרוק על הרצפה.
"קחי זה שלך." זרקתי אותו עליה, לא היה אכפת לי שתפצע.
קמתי והלכתי משם, אוהב זה נכון. אבל לא בשביל שתוציא עליי את העצבים שלה.
הלכתי למחששה והדלקתי סיגריה.
לא היה לי זין לאף אחד.