” מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי ” – פרק 28

"אני אוהבת אותך." אמרתי לאביאל תוך כדי שהתחלתי לפסוע לכיוון הכיתה.
"אני מאוהב בך." הוא אמר, עלה לי חיוך על הפנים.
"מה את מחייכת?" שאל, הוא מכיר אותי כל כך טוב ואנחנו ביחד יומיים!
"ממש לא, למה לי לחייך בגלל מכוער כמוך?" שאלתי וצחקתי, הוא גיחח.
"אני אוהב אותך." הוא אמר, הסמקתי.
"רבים לפניך נפלו." אמרתי בציניות.
"נו תהיי רצינית." הוא אמר ונאנח.
"גם אני אוהבת אותך." אמרתי, ואז הגעתי לכיתה שלי.
"טוב אני חייבת לנתק, תתגעגע אליי?" שאלתי וחייכתי.
"ברור, לא לצאת מהכיתה תלמדי." הוא אמר ברצינות.
"בסדר, רק בשבילך." אמרתי, ואז השיחה התנתקה.
אני יודעת שהוא כבר לא בגיל של המשחקים האלה של התנתק קודם, אבל הוא יכל לפחות לשחק אותה בשבילי.
נכנסתי לכיתה, והתיישבתי ליד לינוי.
"מה החיוכים האלה, מה יש?" שאלה, כמובן שאני בחיים לא אצליח להסתיר ממנה כלום.
לא סיפרתי לאף אחד עדיין על הקשר שלי ושל אביאל, לא ידעתי איך ההורים וירין במיוחד ששונא אותו יקבלו את זה שחבר שלי בן עשרים פלוס.
"תשבעי שזה לא יוצא ממך." אמרתי בהבעה רצינית.
"נשבעת." אמרה לינוי
"אני ואביאל ביחד." אמרתי והיא הייתה המומה.
"מה? ממתי?" שאלה בסקרנות.
"מלפני יומיים, מהיום של הדייט." אמרתי וחייכתי.
"ולא סיפרת יא כלבה?" אמרה לינוי וסטרה לי בצחוק.
"כי זה לא היה בטוח." אמרתי וצחקתי
"ואיך הוא?" היא שאלה.
"מושלם." אמרתי.
"שמחה בשבילך אהבה שלי." היא אמרה וחיבקה אותי.
השיעור התחיל, הנחתי את ראשי על השולחן והתחלתי לחשוב לי על כמה שאני אוהבת את אביאל, כמה שעומר חסר לי, ועל כמה שאני מתעבת מתמטיקה.
למזלי הזמן עבר ומהר, והנה הצלצול שמסמן להפסקה התנגן לו.
אספתי את דבריי, ועליתי אל הגבעה שלי.
וחייגתי לאביאל, אביאל שלי.

-נקודת מבט של אביאל-
ניתקתי את השיחה משחף,אולי זה היה טעות הקשר הזה.
אני מפחד לעשות ההפך ממה שאני אמור לעשות, לפגוע במקום להגן.
לפתע הטלפון שלי צלצל וקטע לי את חוט המחשבה. זה היה חסוי.
"הלו?" שאלתי בקול מאיים.
"הגעתי לאביאל אדרי?" שאלה בחורה עם קול עדין.
"מדבר." אמרתי וחזרתי לקול הרגיל שלי.
"מדברים מסלקום, הגשת טפסי קבלה. ורציתי להגיד לך שהתקבלת." אמרה אותה בחורה.
"תודה, מתי אני מתחיל?" שאלתי.
"מחר בשבע וחצי תהיה פה." אמרה אותה בחורה והטלפון התנתק.
סוף סוף עבודה טובה, ולא קומבינות.
נכנסתי למקלחת, התקלחתי זריז ויצאתי ששמעתי את הטלפון שלי שוב מצלצל.
זאת הייתה שחף, שחף שלי.
"הלו?" עניתי.
"איפה הלו חיים שלי, אהבה שלי." אמרה בנזיפה.
"הלו אישתי." אמרתי, ידעתי שעכשיו היא מחייכת.
"אני בהפסקה, אתה יכול לדבר?" היא שאלה.
"איפה בעלי, אחד שלי." החזרתי באותו מטבע, שמעתי שהיא נאנחת.
"בעלי אני בהפסקה, אתה יכול לדבר?" שאלה, חייכתי.
כיף לי איתה, לא מבין למה אני חושב שטויות כמו להפרד ממנה.
"כן חיים שלי. מה איך הלך בשיעור?" שאלתי, יותר נכון ניסיתי להתעניין.
"נחמד, איך אתה?" שאלה.
"אני בסדר, אכלת?" שאלתי.
"כן חופר, מה אתה עושה עכשיו תתאר לי." היא אמרה.
"את לא רוצה לדעת תאמיני לי." אמרתי, למרות שלא עשיתי כלום.
"מה אתה רואה פורנו ועושה כל מיני דברים ביד ימין?" שאלה וצחקה, הייתי המום.
"שחף מי לימד אותך את הדברים האלה?" שאלתי בקול רציני.
"אני חיה עם אח גדול, מה אתה חושב שאני טיפשה?" שאלה וצחקה שוב.
"אני ירביץ לך." אמרתי לה.
"תנסה." אמרה בהתגרות.
באתי לענות לה ואז שמעתי אותה צורחת 'אמאלה'.
ואז השיחה התנתקה לה.
אני חושב שאני מקבל התקף לב.