" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – פרק 22

~נקודת מבט של שחף~

אחרי שירין החצוף השאיר אותי לבד עם אביאל, נכנסו לטייל טיפה בקניון.
״את יודעת שלמרות הסיבוב עכשיו יש דייט בערב?״ הוא שאל וחייך, אז זה כן דייט!
חייכתי אליו בחזרה והנהנתי לחיוב.
״יש לי רעיון.״ אמרתי כעבור מספר דקות של שתיקה וחייכתי בשובבות.
״דברי אליי.״ הוא אמר וצחק, מסתבר שגם הצחוק שלו מושלם.
״אתה תלך ותחפש לנו איפה לאכול, ואני אלך לקנות לי בגדים להיום בערב.״ אמרתי וחייכתי אליו, הוא עשה פרצוף חושב.
״יודעת מה? בסדר! נפגשים עוד עשר דקות פה?״ הוא שאל וחייך, עאלק עשר דקות.
אני צריכה לפחות שעה!
״עשרים דקות, וזה בהתפשרות!״ אמרתי וחייכתי.
שמתי לב שאני איתו אני מחייכת המון!
״רבע שעה ואני מפסיד מזה.״ הוא אמר וחייך, איך אפשר לסרב עם החיוך הזה?
״בסדר.״ אמרתי לו, לחצנו ידיים וכל אחד הלך למשימתו.
עליתי לקומה למעלה מנסה לחפש כיוון לחנות, לא היה לי זמן לעבור בין חנויות בכל זאת יש לי רק רבע שעה.
נכנסתי לקסטרו, הכי בטוח.
התחלתי לטייל בחנות, ואז נגשה אליי מוכרת.
״היי, את צריכה עזרה?״ היא שאלה וחייכה אליי. תודה לאל שיש מוכרות!
״כן, אני מחפשת משהו לדייט.״ השבתי ואז הסמקתי כמובן.
״בטח! את אוהבת שמלות?״ היא שאלה ושוב חייכה, בטח איזה סיוט זה להיות מוכרת עם כל החיוכים מזויפים האלה.
״אני יכולה לנסות.״ עניתי וחייכתי אליה גם.
היא הלכה ואני חיכיתי לה במקומי, היא הביאה לי שמלה לבנה, לא ארוכה ולא קצרה בדיוק באורך המושלם, צמודה והגב היה טיפה פתוח.
נכנסתי לתא המדידה ולבשתי אותה, יצאתי לבחוץ והיא הייתה מושלמת על הגוף!
״ואו, את מהממת!״ שמעתי מאחורי, הסתובבתי וראיתי את אחד המוכרים הוא חייך. וחייכתי בחזרה, הוא כזה חתיך!
״אני חושבת שאני אקח אותה.״ אמרתי למוכרת והיא חייכה, נכנסתי לתא המדידה ופשטתי אותה מגופי.
החזרתי את בגדיי, ויצאתי לעבר הקופה.
״אני אקח אותה בבקשה.״ הקופאית הנהנה וחייכה.
״מאה שקלים בבקשה.״ היא ביקשה, הנהנתי לחיוב הוצאתי את ארנקי ושילמתי.
באתי לצאת מהחנות ואותו מוכר שהחמיא לי בא אליי.
״בדרך כלל אסור לי להתחיל עם בחורות, אבל הלב לא מרפה. אני יכול את המספר שלך?״ הוא שאל וחייך.
השאלה היא אם להיות קשה להשגה או לא…