" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 9

המסדרון הארוך והלבן היה עמוס בילדים, חלקם שזופים והחלק השני פחות, חלק היו לבושים בחושפנות והחלק השני לא. תיכון שגרתי בתל אביב, אני משערת.
"אולי נחזור הביתה?" שאלתי את ירין, בנתיים הוא כבר הספיק להתחיל עם כמה בנות. ירין במילה אחת? חתיך. והוא מודע לזה הוא גם נורא פלרטטן, בנות תמיד נופלות בפח שלו.
"איזה לחזור הביתה? תכנסי לכיתה והכל יהיה טוב." אמר נשק למצחי והלך אחרי חבורת בנות שנראו זולות. גלגלתי את עיניי ונכנסתי אל הכיתה אשר מיועדת להיות כיתתי.
החזקתי בחוזקה מרובה את האייפון שלי שאפילו חשבתי שאני הולכת לשבור אותו. רק אותי זה מלחיץ היום הראשון?
"ילדה מה השם שלך?" שאל אחד הנערים אשר ישבו בשולחן, איזה גסות רוח.
"שחף." אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומנומס, נער אחד שכנראה חבר שלהם שרק מאחוריי הסתובבתי לראות במי מדובר, אבל הוא כבר התקדם אליהם.
"את בכיתה שלנו?" שאל אחד מהם, גלגלתי את עיניי והנהנתי לחיוב, הם נתנו כיף והנהנו. כן בטח הסיכוי שיהיה לי משהו עם מישהו מהם כל כך אפסי שהוא אפילו שואף מתחת למינוס.
"סוף סוף כוסיות בכיתה הזאת!" אמר נער אחר שהצטרף אל החבורה, אני אמורה להיעלב מהמילה כוסית או שאני יקח אותה בצד החיובי שלה? לא לא, אין צד חיובי למילה כוסית.
התחלתי להתקדם אל אחד השולחנות שבסוף הכיתה, הכי בטוח.
שמתי אוזניות בתוך אוזניי, ואז היה השקט שאני אוהבת. טוב נו לא כל כך שקט אבל השקט של המוסיקה.
נכנסתי למאקו, לפחות נקרא איזה משהו נעביר את הזמן. התחלתי לדפדף בין הכתבות ואז נעצרתי.
אצבעותיי השתתקו, ליבי התחיל לפעום בעוצמה, ועיניי נפערו.
'הזמר המתחיל אביאל אדרי בדואט משותף עם הזמר רותם כהן.'
אביאל? אביאל שלי? זמר?