" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 8

"אם אתה שלי אז למה שתלך, ואם הלכת רק תזכור שאני כאן. את כל החלומות שלך אני שומר הכל נשאר כמו שהשארת על השולחן." שרתי אל תוך המיקרופון שנעמד למולי, מחיאות הכפיים שלה, של אותה אחת שמשגעת אותי בזמן האחרון לטוב ולרע, קטעו אותי באמצע. מחיאות הכפיים של הסוכנת שלי, בת זוג שלי, הארוסה שלי.
"נכון שיש לי את החבר הכי מוכשר בעולם?" קראה באולפן בזמן שכולם הנהנו לחיוב. חייכתי חיוך והיא התקדמה לעברי, פתחה את דלת האולפן ונשקה לשפתיי.
"אני אוהבת אותך!" אמרה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה.
"גם אני אוהב אותך." לחשתי בחזרה באוזנה. הרגשתי את פעימות ליבה מתעצמות משניה לשניה.
"אביאל ואבישג יש לנו עוד על מה לעבוד אני חושב שהגיע הזמן שתיפרדו קצת." קרא אחד הבחורים, הנהנתי לחיוב ונשקתי לשפתיה. היא יצאה מהאולפן, בזמן שהסתכלתי בה שהיא יצאה מהאולפן שמתי לב שהכל בה מזכיר את שחף, שחף שלי.
עברה שנה. שנה מאז שנפרדנו, שהיא גילתה את האמת. יש לי ייסורי מצפון גם כי לא עמדתי במילה שלי, הבטחתי לו שאני לא אפגע בה וכן פגעתי. היא הייתה האהבה הכי גדולה שהייתה לי, אהבה שבחיים לא אשכח. מאז אותו יום לא ראיתי אותה, והדבר שהכי חקוק לי בזיכרון זה הבכי שלה. של המלאך שלי.
עכשיו אני בדרך חדשה בחיים שלי, אני מאורס לאבישג שלי, הכרנו במועדון קריוקי ולאבא שלה יש חברת ייצוג אומנים. אני בדרך חדשה בקרירה בתור זמר. אני עוזב את חיפה לטובת תל אביב בעוד כחודש, כמו שאמרתי דרך חדשה.
"אתה לא מפוקס!" צעק המפיק, נשמתי עמוק.
"מהתחלה, עכשיו אני מבטיח להתפקס."

-נקודת מבט של שחף-
הראשון לספטמבר, תחילת שנת ללימודים. בית ספר חדש, כיתה חדשה, מחנכת, מורים. הכל חדש! והחדש הזה מפחיד אותי.
מצד אחד יש גם משהו טוב, אף אחד לא מכיר אותי, אז אף אחד לא יודע מי אני. זה אומר שנגמרו המבטים המרחמים שכל כך שנואים עליי.
נשמתי עמוק ובחנתי את עצמי פעם אחרונה במראה, הייתי נראת בסדר. שמתי את התיק על הגב ויצאתי מחדרי.
"אני מוכנה." הכרזתי כאשר יצאתי אל עבר המטבח. אימי חייכה אליי וכך גם אבי, חייכתי בחזרה. ירין יצא מחדרו כאשר היה מוכן ויצאנו ביחד אל עבר הבית ספר, או דרך חדשה לא יודעת איך לקרוא לזה.