" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 5

״תחשבי שעוד יומיים את הולכת לבית ספר חדש.״ אמר ירין כאשר נשכב לידי במיטה, נאנחתי. לא רוצה בית ספר חדש! למרות שבקודם לא הייתי מחוברת לאף אחד אבל עדיין.
״אני חושבת על זה, וזה לא בא לי בטוב.״ אמרתי והפנתי את מבטי לכיוונו. הוא חייך חיוך של ניחום וחיבק אותי בחיבוק של אח גדול. בזמן האחרון התחילו מלחמות בבית, בעיקר של ירין עם ההורים. ירין רוצה להתגייס לקרבי וההורים לא מסכימים, ובצדק.
״שנה אחרונה שלי ואז צבא.״ אמר וחייך בגאווה, גיחכתי בשקט.
״מה פשר הגיחוך הזה?״ שאל, גילגלתי את עיניי והשתחררתי מהחיבוק שלו.
״על גופתה אמא תתן לך ללכת.״ אמרתי בהבעה רצינית, הוא מנסה לעשות להורים את המוות אני חושבת.
״אני לא שואל את אמא.״ אמר בפנים זעופות, מצד אחד גם אני לא רוצה שהוא ילך לצבא ועוד לקרבי. מצד שני זה החלום שלו. אני זוכרת שתמיד ירין חלם להתגייס, ועכשיו? הוא לא יכול בגלל מה שקרה. זאת לא פעם ראשונה מאז המקרה של עומר שמתבטלים לירין ׳חלומות׳. אני מבינה מה שהוא מרגיש כי גם לי זה קרה פעם או פעמיים.
הנחתי את ראשי על חזהו והוא ליטף את שערי.
״אני שונאת אותו.״ אמרתי כאשר ירין ואני ראינו האח הגדול.
״יצא בן זונה, אבל יצא עם שתי כוסיות.״ אמר ירין וחייך, גילגלתי את עיניי.
״איזה גבר טיפוסי אתה!״ אמרתי וצחקתי, הוא צחק אחריי הפרק עבר העברנו צחוקים בינינו, ודיברנו על כל מיני נושאים.
״לא היית רוצה להכנס לשם?״ שאלתי אותו, הוא עשה מבט מתלבט ואז הזיז את ראשו לסירוב. באתי לשאול אותו מדוע הוא מסרב ואז האייפון שלו צלצל. הוא הסתכל על הצג והתרומם מהמיטה והלך אל מחוץ לחדר. נשכבתי על הכרית ולאט לאט עיניי נעצמו ונרדמתי.

-נקודת מבט של ירין-
"לא היית רוצה להכנס לשם?" שאלה שחף כאשר סיימנו לצפות בפרק של האח הגדול, ברור שלא הייתי רוצה מה אני חולה נפש להכנס לבית מאה ימים? סירבתי, ראיתי שהיא באה לשאול שאלה ואז הפלאפון רטט. הסתכלתי על הצג וראיתי שזוהר התקשר. הנושא רגיש לשחף לפי מה שהבנתי הם רבו ביניהם, לא יודע על מה ואם הוא לא סיפר כנראה שזה לא משהו משמעותי. יצאתי מחדרה של שחף בשביל לענות.
"ברוך מחיה המתים!" הכרזתי כאשר עניתי לשיחה.
"מה אתה מדבר יא מניאק, עזבת אותנו לטובת תל אביב וגם התחלת לסנן!" אמר, בתכלס הוא צודק. מרוב מריבות עם ההורים אני כבר בקושי מדבר עם מישהו.
"אל תשאל, החליטו לעשות לי סרט על הגיוס." אמרתי ונאנחתי, כל פעם מתבטל לי משהו בגלל עומר.
"מה לא רוצים שתתגייס?" שאל זוהר, הוא היחיד שיודע כמה החלום הזה גדול ומשמעותי עבורי, ויתרתי על הרבה דברים בשביל לא לגרום סבל להורים. אבל על זה? סלחו לי על הביטוי אבל זין שאני יוותר.
"לא כוסאומו זוהר אבל לא שואל, מצידי להכריז על עצמי חייל בודד." אמרתי, אני באמת לא הולך לוותר על החלום הזה למרות שאני יודע כמה יכאב לאמא שלי.
"בלי שטויות, תדבר איתם אל תלחם." הוא אמר, אם הוא רק היה יודע כמה ניסיתי את זה.
"אני מנסה זוהר, הם שמים זין ואומרים שלא משנה מה אני יגיד להתגייס אני לא מתגייס." אמרתי, כבר התחילו לעלות לי העצבים בכל הגוף.
"מחר אני אבוא ונדבר על זה אחי, מה אתה אומר?" שאל זוהר, לא יכל לעשות לי יותר טוב מזה שהוא בא לביקור, וואלה התגעגעתי אליו.
"ברור אח שלי היקר, אתה מוזמן גם לישון להתנחל כרגיל. בית שלי בית שלך!"