" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 4

״אני חושב שכדאי לחזור לחיפה.״ אמר ירין כאשר סיירנו במגדל. הנהנתי להסכמה גם אני בעד לחזור לבית שלי, למרות שאני נורא אוהבת את הבית החדש אבל את הישן אני אוהבת יותר. אבא כמובן גלגל עיניים ואמא גיחכה ואמילי הביטה בו במבט עויין. המשכנו ללכת אחריה והחפירות כבר התחילו לעלות על גבול הטעם הטוב!
היינו בחד׳כ, בבריכה, קבלה וזהו מה צריך לסייר בחוץ?
בתכלס אני הולכת לגור בפנים!
״וזהו, אם תצטרכו משהו אתם מוזמנים לפנות אליי.״ אמרה אמילי כאשר הגענו לכניסה המאובטחת, נשמתי לרווחה וחיוך נפרש על פניי. כבר התחיל לכאוב לי הראש ממנה!
״תודה רבה.״ אמרה אימי וחייכה בנימוס, כבר אמרתי שזה צפוי שהיא בחרה את הדירה?
״סלחו לי, אבל אני צריכה ללכת.״ אמרה אמילי וחייכה נופפנו לה לשלום והיא הלכה לדרכה.
״אכלה לי את הראש.״ סיכם ירין את כל הסיטואציה שהתרחשה כרגע, שוב הסכמתי איתו והנהתי לחיוב. באמת חופרת! אבא ואמא גיכחו ורק נבו היה עסוק ברובוט שלו.
״חם לי.״ אמרתי, הסתכלתי גם על ירין והוא כמובן הזיע כמו סוס. מסריח!
״גם לי, כוסעמק טעות הייתה ללבוש שחור!״ אמר בטון עצבני וניגב את הזיעה שעל מצחו, גיכחתי בשקט.
״אולי נעלה הביתה?״ אמר לפתע נבו, כנראה שגם לו נורא חם. אימי הנהנה לחיוב והחלה להתקדם אל תוך המגדל וכולנו אחריה.
״ואי איזה נעים בפנים.״ אמרתי כאשר התחלנו לצעוד אל המעלית והחיוך שהיה על פניי גדל עוד יותר, אני שוקלת להציע לזה שהמציא את המזגן נישואים. הוא גאון!
״אני גמורה מעייפות.״ אמרה אימי כאשר נזרקה על הספה איך שנכנסו אל הבית החדש. הורדתי את הכפכפים שלי ונכנסתי אל חדרי הענק. הוא היה מעוצב ברהיטים בגוונים של שחור ולבן, אבל חייבת להודות שהוא יותר יפה מהחדר הקודם שלי.
נשכבתי על המיטה למרות הסירחון שעליי והתחלתי לחשוב לעצמי, וכמובן שהגעתי לעומר אחרי שתי דקות. אבל הפעם חשבתי מחשבה שונה ממה שאני חושבת בדרך כלל, שאלתי את עצמי איך מרגיש המוות והחיים שאחריו.. ואם יש כאלה בכלל?