" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 3

"הגענו." הכריז אבי כאשר הגענו למגדל ענק, זאת רק אני או שזה מגדל יוקרה?
"פה אנחנו נגור?" שאל אחי הקטן, שכבר לא היה קטן השנה הוא עולה לכיתה א'. אני זוכרת שאני עליתי לכיתה א' עומר ישב איתי כל השבוע הראשון בכיתה עד שהתרגלתי, לאף אחד לא היה את האומץ לדבר איתי בכיתה לא במקום. בחיים אני לא אשכח את זה.
נשמתי עמוק, וירדתי מהאוטו. אמא הורידה את המזוודות שהגיעו איתנו ברכב, יותר מאוחר כנראה תגיע משאית ההובלה.
לקחתי את המזוודה שלי, שמתי משקפי שמש על עיניי, והתחלתי להתקדם אחרי הוריי אל כניסת המגדל. בחוץ חיכתה מישהי אשר לבשה חצאית עיפרון שחורה, וחולצה מכופתרת לבנה. שיערה היה אדמוני ואסוף באופן מהודק, הנחתי שהיא קשורה למגדל. ושיערתי נכון כולם נעמדו כאשר הגיעו אליה.
"שלום, אני אמילי ואני המארחת של מגדלי W, ברוכים הבאים! אני אלווה אותכם עכשיו לדירתכם ואחרי שתתארגנו בה אני אערוך לכם סיור במתחם." אמרה וחייכה, הנהנו כולם לחיוב וההורים חייכו אליה בחזרה והתחלנו להתקדם אחריה.
בכניסה עמדו שומרים, אשר פתחו את דלתות הבניין ואז נכנסנו. הבניין היה מפואר! מפל מים, ספות עור, לובי ענקי, וקבלה. הכל היה נראה שם מפואר וגדול, בקיצור פלצני.
רואים שאמא שלי בחרה את הבית, היא אוהבת סיגנון כזה.
התחלנו להתקדם אחרי אמילי, אשר אמרה שלום לעובר ושב. הגענו למקום של המעליות נפתחה המעלית ועלינו כולנו בה. אמילי לחצה על כפתור של המספר שלושים והמעלית החלה לעלות אל הקומה. ואני בתור אחת שרואה שחורות התחלתי לדמיין מה קורה אם תהיה רעידת אדמה? ואם יפלו טילים? בין מחשבה למחשבה המעלית הזריזה הגיעה אל הקומה המיועדת והדלתות נפתחו.
יצאנו מהמעלית אל מסדרון יוקרתי, או כמו שאני מעדיפה לכנות אותו פלצני. התחלנו לפסוע אל הדירה שהייתה בקצה המסדרון הממוזג והריחני והדלת נפתחה.
לסכם את המילה בדירה אחת? ואו!
הריצוף היה לבן ונורא מבריק, החלונות היו נוצצים ווילונות גדולים שחורים כיסו חלק מהם, הספה הייתה שחורה וארוכה מעור יוקרתי, ופלזה ענקית הייתה מחוברת אל אחד הקירות.
"אני אשאיר אותכם כאן לסייר בבית ואבוא בעוד שעה לסייר איתכם במתחם, תהנו!" אמרה אמילי ויצאה מהדירה.
והנה הגענו אל הבית החדש שלנו, שבו יהיו זיכרונות חדשים שלנו, ודרך חדשה.
ובלי עומר שלנו.