" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 2

-העיר ביירות, לבנון. נקודת מבט של עומר-
נשכבתי על הרצפה השחורה, לא כי הצבע שלה כזה. היא שחורה מסירחון.
אני פה כבר שנתיים, שנתיים של סבל, עינויים, מכות, רעב ובכי. שנתיים בלי המשפחה שלי, שנתיים אצל הנבלות האלה. אני מתחיל להשלים עם העובדה שאני אשאר פה לנצח.
תרמתי את עצמי למען המדינה שלי, והיא פשוט נטשה אותי כאן.
"קום יא יהוד." לפתע פתח אדם רעול פנים את דלת החדר, נעמדתי על רגליי שכבר בקושי מתפקדות ממכות חשמל, וניסיתי להתרומם אליו.
כל הסיפור שמספרים על השבי? זה כלום לעומת מה שהולך פה.
אותו אחת עזר לי להתרומם ולחץ על אחד הפצעים שעוד היו טריים, נפלטה לי אנקת כאב והבן זונה הזה פשוט לחץ עוד יותר וגרר אותי אל עבר אחד החדרים.
בבקשה לא שוב, אלוהים אני מתחנן!
החדר היה מפואר, ספות לבנות, רצפה מבריקה, פירות טריים. בחיים לא חשבתי שאני אתלהב ככה ממקום כזה!
"שב!" פקד עליי אותו בחור, והצביע על כסא עץ שהיה ממול שולחן עבודה. גררתי את עצמי אל אותו מקום בחשש, אי אפשר לדעת מה הם מתכננים. לפתע נכנס אדם בחליפה, וחיוכו היה גדול כאשר התקדם אליי. כמה אכזריים אפשר להיות? אני יודע שיש שנאה בינינו, אתם לא מבינים אפילו כמה שנאה שיש לי אליהם! אבל עדיין לראות בן אדם שכולו צלקות, פצעים עמוקים ופתוחים, דם יבש ודם טרי על גופו, לדעת שהוא אחראי על דבר כזה ולחייך? זה כבר להיות בן זונה בדרגה גבוה!
הוא התיישב בכסא שליד השולחן שממול והסתכל בכמה דפים במבט רציני, ואז הגיע לדף שרצה.
"הנה." אמר וחיוך שוב נפרש על פניו, ואז הוא הרים את מבטו והסתכל עליי.
"שו איסמאק?" שאל אותי, הסתכלתי עליו במבט לא מבין, מאיפה נפל עליי?
"מה השם שלך?" שאל שוב, הספקתי ללמוד פה ושם כמה מילים, בכל זאת שנתיים.
"עומר." עניתי, אם הוא היה שואל את זה שאני בארץ? הייתי פותח לו את הפרצוף.
"אני חסן." הוא אמר והגיש את ידו לכיווני, הוא באמת מצפה אחרי כל מה שהוא מעביר אותי, את השבע מדורי גיהנום, אני אלחץ את היד שלו?
אבל אין לי ברירה, אם אני רוצה לישון בלי לאכול מכות, אני חייב. הגשתי את ידי ולחצתי לו אותה.
"יש לי הצעה בשבילך." אמר לפתע, הסתכלתי עליו במבט שיסמן לו להמשיך.
"אתה פה כבר שנתיים, אני לא חושב שאתה כל כך עומד לחזור למדינה שלך. וחלק מהאנשים כבר כואב עליך, אנחנו מוכנים שתתחיל לחיות כמו בן אדם." הוא אמר, ומה גרם להם להגיע למסקנה הזאת דווקא עכשיו?
"אין לי מידע אמרתי לך אני רק חייל." אמרתי לו, אני כבר שנתיים מסביר להם והם לא מבינים!
"את זה אני יודע." הוא אמר וצחק, הרמתי גבה. אני לא ממהר לצחוק איתם. הוא משתדל להיות נחמד, אני עוד אחשוב שמלאך המוות עושה לי קטע לפני המוות.
"מה אני צריך לעשות?" אני מרגיש נטוש, כל הצעה חוץ מלפתוח מידע אני מקבל הכל!
"תתאסלם." הוא אמר, באתי לבלוע את הרוק והוא נתקע לי בגרון.
אני? עומר מור? להתאסלם?