" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 13

למה הוא חזר? מה עשיתי? היה לי כל כך טוב בלעדיו!
אוח למי אני משקרת?
רק לעצמי בעיקר.
התגעגעתי אליו, רציתי אותו, חלמתי עליו ודמיינתי אותו.
את אביאל שלי.
עשיתי טעות שיצאתי משם? לא לא, זה היה בסדר לצאת משם.
הוא פגע בי, שיקר לי, בגד באמון שלי ושיחק בי אני לא צריכה לתת לו את התענוג ולשבת מול העיניים שלו עם דמעות בעיניים.
זה היה צירוף מקרים? או מכוון? אוף אני לא יודעת מה לחשוב.
"ילדה את בסדר?" שמעתי מאחוריי, יופי גם בניחום עצמי אני לא יכולה לשקוע.
הסתובבתי וזאת הייתה אישה שלא הכרתי.
"כן, תודה." אמרתי ניגבתי את דמעותיי וחייכתי אליה. היא חייכה בחזרה והתיישבה לידי בספסל.
"את בטוחה? תמיד טוב לפתוח את הלב לאנשים שאתה לא מכיר. משחרר וכמעט בטוח יותר."
"אין מה לספר, פשוט נזכרתי במשהו מהעבר וזה נפרק עם השיר." אמרתי בניסיון לשחרר אותה ממני.
"אוקיי, אם תירצי משהו את מוזמנת לפנות אליי." אמרה והגישה לי מין כרטיס ביקור. לקחתי אותו ממנה ושמתי אותו בכיסי וחייכתי. היא נעמדה במקומה חייכה והתקדמה אל תוך מבנה בית הספר
הוצאתי את מכשיר הפלאפון מכיסי ושלחתי לירין הודעה שאני יוצאת הביתה. הלכתי לכיתה ולקחתי את התיק שלי מהמקום והתקדמתי אל מעבר החציה שממול בית הספר.
הסתכלתי ימין ושמאל הכביש היה ריק ועברתי, שמעתי מאחוריי שמישהו קרא לי הסתובבתי וראיתי את ירין.
"שחף תזהרי!" הסתכלתי לכיוון השמאלי וראיתי רכב מתקדם לכיווני,
ואז בום, חושך.
וזה כל מה שאני זוכרת.