" מתפלל שזה חלום ואתה זה שתעיר אותי " – עונה 2 פרק 11

דמעות הציפו את עיניי. חשבתי שזהו לא אשמע יותר ממנו, וככה אשכח אותו.
אבל טעיתי, הוא הולך להיות מסביב לעיניים שלי יותר הרבה ממה שחשבתי.
"שחף, הכל בסדר?" שאלה מישהו ניער אותי. התנתקתי ממחשבותיי והסתכלתי זאת הייתה המורה. יופי שחף,יצאת המוזרה של הכיתה ביום הראשון ללימודים.
"כן המורה, מצטערת לא שמתי לב שנכנסת." אמרתי במבט מתנצל, המורה הנהנה לחיוב חייכה והתקדמה למקומה. נעלתי את המסך והנחתי את האייפון בצד.
"אוקיי, אז המורה השנה קוראים לי דקל, כמו שאתם מצפים ממני לכבד אתכם אני מצפה מכם את אותו הדבר. אני אזכיר את המשפט יחס גורר יחס, כמובן שלא אוכל להתנהג בדיוק כמוכם בכל זאת אני המבוגר האחראי, אבל אעניש בהתאם." אמרה וחייכה. בחיים אני לא אבין מורות, הם מאיימות ואז מחייכות, צועקות ואז בפתע מדברות רגוע.
"תכף יהיה צלצול ואז תהיה הפסקה, אחריה להכנס ישר לכיתה נתארגן ונלך להופעה." אמרה דקל וכל הכיתה הנהנה לחיוב. ובדיוק כמו שאמרה צלצול התנגן ברחבי בית הספר.

-נקודת מבט אביאל-
"בייבי אתה מוכן?" שאלה אותי אבישג. אם יש משהו שאני שונא זה הופעות בוקר. צריך לקום מוקדם, ואז אתה קם הפוך ואז אתה צריך לחייך בכוח לאנשים ואז יוצא לך חיוך מזויף ואז כולם חושבים שאתה סנוב. תסביך למות!
"כן יפה שלי." אמרתי והתחלתי בחימום מיתרי הקול. היום אני מופיע בתיכון בתל אביב, סיוט.
"בהצלחה בעלי לעתיד." אמרה ונשקה לשפתיי, להגיד שאני מאוהב? אני לא. אוהב? אני משער שכן אחרי זה היינו נפרדים.
"תודה חיים שלי." אמרתי וחיבקתי אותה. עדיין לא נקלט לי שעוד חצי שנה אני אהיה נשוי.
זאת תהיה חתונה מפוארת, אבא של אבישג ובכלל המשפחה שלה נחשבים לעשירים חתונה פשוטה זאת לא תהיה. אני לא אוהב את כל הבולשיט הזה. אבל שאין ברירה אז אין ברירה אני משער.
"בצלצול אתה יוצא, ההופעה אמורה להיות עשרים דקות, רותם כהן יעלה בשיר האחרון ותעלה ילד מהקהל." אמרה, הנהנתי לחיוב.

-נקודת מבט של שחף-
"איך קוראים לך?" שאלה אחת הבנות מהכיתה וחייכה. היא הייתה נראת לי דווקא סבבה.
"שחף, ולך?" שאלתי וחייכתי חזרה.
"עידן, כן שם של בן אני יודעת." אמרה וצחקתי, צחקתי בחזרה.
"בקטנה." אמרתי בנימת ניחום.
"כוסית, יש לך פייסבוק?" שאלו שתיים מחבורת גסי הרוח מקודם.
"שחררו אותה, אל תתיחסי אליהם." אמרה עידן, היא לא רק נראת היא חמודה.
"יש לך מזל שיש לך את אח שלך." אמרו לעידן והלכו. אוקיי יש לי תחושה שנהיה חברות הכי טובות.
"תתעלמי הם כאלה, אפשר לשבת לידך או שאת מעדיפה לבד?" שאלה וחייכה. לכו תסבירו לה שמאסתי מהלבד.
"ברור את אפילו יותר ממוזמנת." אמרתי וחייכתי, היא הנהנה לחיוב, הביאה את התיק והתיישבה לידי.
"תצמדי אליי אני אכיר לך את כל החברה." היא אמרה, הנהנתי והמשכנו לפטפט על כל מיני נושאים עד שהצלצול הגיע.
כולם החלו להתכנס בכיתה, ומיד אחריהם נכנסה דקל.
"כולם להתחלק לזוגות, ונרד לאולם ההופעות." אמרה דקל, לא ידעתי שגם בכיתה י' מתחלקים לזוגות אבל שיהיה.
"אני ואת?" שאלתי את עידן, היא הנהנה לחיוב.
התחלנו לרדת לאט לאט עם שאר תלמידי השכבה לאולם וכשהגענו התפעלתי מגודלו. הוא היה ענקי, זה הרגיש כאילו אני במיני נוקיה. התיישבנו בשורה הראשונה מול הבמה.
כולם החלו להכנס ולהתיישב והאולם התמלא עד לאפס מקום. אורות הבמה נדלקו ומנהל בית הספר עמד למולנו.
"תלמידים יקרים, זה טקס פתיחת שנת הלימודים מקווה שתהנו. הזמרים שיופיעו הם רותם כהן שיעלה בסוף המופע אבל לפתיחת המופע קבלו את אביאל אדרי!" אמר המנהל, רגע מה? אביאל אדרי?
הסתכלתי מימין לשמאל ואז ראיתי אותו, עומד מולי בבמה.